ברטנורא על משנה בכורות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ו
הַנּוֹטֵל שָׂכָר לָדוּן דִּינָיו בְּטֵלִים. דִּכְתִיב (דברים ד) רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה', מָה אֲנִי בְּחִנָּם אַף אַתֶּם בְּחִנָּם. וּבְרַבָּנֵי אַשְׁכְּנַז רָאִיתִי שַׁעֲרוּרִיָּה בְּדָבָר זֶה, שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ הָרַב הַנִּסְמָךְ רֹאשׁ יְשִׁיבָה לִטֹּל עֲשָׂרָה זְהוּבִים כְּדֵי לִהְיוֹת חֲצִי שָׁעָה עַל כְּתִיבַת וּנְתִינַת גֵּט אֶחָד, וְהָעֵדִים הַחוֹתְמִים עַל הַגֵּט שְׁנֵי זְהוּבִים אוֹ זָהוּב לְכָל הַפָּחוֹת לְכָל אֶחָד, וְאֵין זֶה הָרַב בְּעֵינַי אֶלָּא גַזְלָן וְאַנָּס, לְפִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין נוֹתְנִים בְּעִירוֹ גֵּט שֶׁלֹּא בִרְשׁוּתוֹ, וְנוֹתֵן הַגֵּט בְּעַל כָּרְחוֹ צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן לוֹ כָּל חֶפְצוֹ. וְחוֹשֵׁשׁ אֲנִי לְגֵט זֶה שֶׁהוּא פָּסוּל, דְּהָא תְנַן בְּמַתְנִיתִין הַנּוֹטֵל שָׂכָר לָדוּן דִּינָיו בְּטֵלִין. לְהָעִיד עֵדוּתוֹ בְּטֵלָה:
לְהַזּוֹת. מִמֵּי חַטָּאת עַל טְמֵא מֵת:
לְקַדֵּשׁ. לְעָרֵב אֵפֶר חַטָּאת בְּמַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי:
אֵפֶר מִקְלֶה. אֵפֶר כִּירָה קְרוּיָה אֵפֶר מִקְלֶה. כְּלוֹמַר אֵפֶר בְּעָלְמָא שֶׁאֵין בָּהּ קְדֻשָּׁה:
אֲבָל אִם הָיָה. זֶה רוֹאֶה הַבְּכוֹרוֹת, אוֹ זֶה הַדַּיָּן אוֹ הָעֵד אוֹ הַמְקַדֵּשׁ, כֹּהֵן, וְהֶעֱבִירוֹ הַמּוֹלִיכוֹ עִמּוֹ בִּמְקוֹם טֻמְאָה וְטִמְּאָהוּ מִתְּרוּמָתוֹ, וּמַפְסִידוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִקְנוֹת חֻלִּין וְלֶאֱכֹל וּדְמֵי חֻלִּין יְקָרִים מִדְּמֵי תְרוּמָה, שֶׁהַחֻלִּין רְאוּיִין לַכֹּל וּתְרוּמָה אֵינָהּ רְאוּיָה אֶלָּא לְכֹהֲנִים טְהוֹרִים:
מַאֲכִילוֹ. זֶה הַמּוֹלִיכוֹ, וּמַשְׁקֵהוּ וְסָכוֹ:
וְנוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְפוֹעֵל. אִם הָיָה רָגִיל בִּמְלָאכָה כְבֵדָה וְקָשָׁה וּמַרְוִיחַ בָּהּ הַרְבֵּה, אוֹמְדִים כַּמָּה אָדָם כָּזֶה רוֹצֶה לִטֹּל פָּחוֹת מִמַּה שֶּׁהָיָה מַרְוִיחַ בִּמְלָאכָה כְבֵדָה וּלְהִתְעַסֵּק בִּמְלָאכָה זוֹ שֶׁהִיא קַלָּה, וְכָךְ נוֹתֵן לוֹ. וְכֵן מֻתָּר לְכָל דַּיָּן לִטֹּל שְׂכַר בַּטָּלָה כְּשֶׁהַבַּטָּלָה נִכֶּרֶת וּמְפֻרְסֶמֶת, וְלוֹקֵחַ מִשְּׁנֵי בַעֲלֵי הַדִּין בְּשָׁוֶה. וְיוֹתֵר מִזֶּה אָסוּר: