ברטנורא על משנה ביצה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ד
כְּרַגְלֵי הַשּׁוֹאֵל. שֶׁהֲרֵי קָנָה שְׁבִיתָתוֹ אֶצְלוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, דְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא כְּנִיסַת הַיּוֹם קוֹנֶה שְׁבִיתָה. וַאֲפִלּוּ לֹא בָּא לְיַד הַשּׁוֹאֵל אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב, דְּלָאו בִּרְשׁוּתֵיהּ קַיָּמִין בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ כְּרַגְלָיו שֶׁל שׁוֹאֵל. וְאִם שְׁאָלוֹ בְּיוֹם טוֹב מִשֶּׁחָשְׁכָה, הֲרֵי הֵן כְּרַגְלֵי הַמַּשְׁאִיל, לְפִי שֶׁקָּנָה שְׁבִיתָה אֵצֶל בְּעָלָיו. וַאֲפִלּוּ הָיָה רָגִיל לְהַשְׁאִיל בְּכָל יוֹם טוֹב:
הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה מֵחֲבֶרְתָּהּ תְּבָלִין. לִקְדֵרָתָהּ:
וּמַיִם וּמֶלַח. לְעִסָּתָהּ:
הֲרֵי אֵלּוּ. הַקְּדֵרָה וְהָעִסָּה:
כְּרַגְלֵי שְׁתֵּיהֶן. אֵין מוֹלִיכִין אוֹתָן אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁשְּׁתֵּיהֶן יְכוֹלוֹת לֵילֵךְ. דְּכֵיוָן דִּבְיוֹם טוֹב שָׁאֲלָה, קָנוּ הַתַּבְלִין אוֹ הַמַּיִם וְהַמֶּלַח שְׁבִיתָה אֵצֶל בַּעֲלֵיהֶן:
שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. אֵין נִכָּרוֹת לֹא בַּקְּדֵרָה וְלֹא בָּעִסָּה, כְּגוֹן שֶׁהַתַּבְשִׁיל עָבֶה וְאֵין הַמַּיִם נִכָּרִים בָּהּ, הִלְכָּךְ אֵין מְעַכְּבוֹת הוֹלָכָתָן. וּבְמֶלַח לֹא פָלִיג רַבִּי יְהוּדָה, דְּמַיְרֵי בְּעִסָּה שֶׁנִּלּוֹשָׁה בְּמֶלַח שֶׁהִיא גַסָּה וְעָבָה, שֶׁהִיא נִכֶּרֶת וְיֵשׁ בָּהּ מַמָּשׁ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: