ברטנורא על משנה ביצה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ו
אֵין נִמְנִין. אֵין פּוֹסְקִים דָּמִים לִהְיוֹת שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם אוֹמְרִים בְּהֵמָה זוֹ בִּשְׁלֹשָׁה זוּזִים, זוּז לְכָל אֶחָד:
וְשׁוֹחֲטִים וּמְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶן. לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ, וְאֵין מַזְכִּירִין פִּסּוּק דָּמִים:
שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר. אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לִשְׁקֹל בְּלִיטְרָא, דַּהֲוֵי מַעֲשֵׂה חֹל, מֻתָּר לִשְׁקֹל כְּנֶגֶד הַכְּלִי וּכְנֶגֶד הַקּוֹפִיץ, וּלְמָחָר יִרְאוּ הַקּוֹפִיץ וְהַכְּלִי כַּמָּה מִשְׁקָלוֹ:
חֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין מַשְׁגִּיחִין. אֵין מְעַיְּנִין:
בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִקָּר. וַאֲפִלּוּ לִשְׁמֹר הַבָּשָׂר מִן הָעַכְבָּרִין אָסוּר לָשׂוּם אוֹתוֹ בְּכַף מֹאזְנַיִם. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: