ברטנורא על משנה ביצה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ה
לֹא יָחֵם אָדָם חַמִּין לְרַגְלָיו. אֹכֶל נֶפֶשׁ הִתִּירָה הַתּוֹרָה, וְלֹא לְהַבְעִיר אוּר בִּשְׁבִיל רְחִיצָה:
וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. דְּמִתּוֹךְ שֶׁהֻתְּרָה הַבְעָרָה לְצֹרֶךְ אֲכִילָה, הֻתְּרָה נַמִּי שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה כְּשֶׁיֵּשׁ בָּהּ צֹרֶךְ אֵיזוֹ הֲנָאָה. וּפְסַק הֲלָכָה, דְּחַמִּין שֶׁהוּחְמוּ בְּיוֹם טוֹב רוֹחֵץ בָּהֶן פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, אֲבָל לֹא כָּל גּוּפוֹ, דְּגָזְרוּ יוֹם טוֹב אַטּוּ שַׁבָּת. וְחַמִּין שֶׁהוּחְמוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב רוֹחֵץ בָּהֶן כָּל גּוּפוֹ בְּיוֹם טוֹב: