ברטנורא על משנה ביצה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה י
מְשַׁלְּחִין כֵּלִים תְּפוּרִין. דַּחֲזוּ לְמַלְבּוּשׁ. וְשֶׁאֵינָן תְּפוּרִין חֲזוּ לְאַכְסוּיֵי:
כִּלְאַיִם. כְּשֶׁהֵן קַשִּׁין שֶׁאֵין מְחַמְּמִין מֻתָּר לִשְׁכַּב עֲלֵיהֶם:
סַנְדָּל מְסֻמָּר. שֶׁל עֵץ מְחֻפֶּה מַסְמְרִים. שֶׁגָּזְרוּ חֲכָמִים עָלָיו שֶׁלֹּא לְנַעֲלוֹ בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה שֶׁנֶּהֶרְגוּ הֲרוּגֵי מַלְכוּת עַל יָדוֹ, כַּמְּבֹאָר בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת פֶּרֶק בַּמֶּה אִשָּׁה יוֹצְאָה [דַּף ס]:
וְלֹא מִנְעָל שֶׁאֵינוֹ תָפוּר. וַאֲפִלּוּ הוּא מְחֻבָּר בִּיתֵדוֹת שֶׁל עֵץ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן:
אַף לֹא מִנְעָל לָבָן. בְּאַתְרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה לֹא הָיוּ נוֹעֲלִים מִנְעָל לָבָן עַד שֶׁמַּשְׁחִירִים אוֹתוֹ:
שֶׁצָּרִיךְ אֻמָּן. לְהַשְׁחִירוֹ:
כָּל שֶׁנֵּאוֹתִין בּוֹ. הָכִי קָאָמַר, כָּל שֶׁנְּאוֹתִין בּוֹ בַּחֹל כְּמוֹת שֶׁהוּא וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִמְלָאכָה אַחֶרֶת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נֵאוֹתִין בּוֹ בְּיוֹם טוֹב, כְּגוֹן תְּפִלִּין, שֶׁבְּחֹל לוֹבְשִׁין אוֹתָן כְּמוֹת שֶׁהֵן וּבְיוֹם טוֹב אֵין לוֹבְשִׁין אוֹתָן, מְשַׁלְּחִין אוֹתָן בְּיוֹם טוֹב: