ברטנורא על משנה ביצה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ט
אֵין מְשַׁלְּחִין בְּיוֹם טוֹב. דּוֹרוֹן אִישׁ לְרֵעֵהוּ:
אֶלָּא מָנוֹת. דָּבָר מוּכָן שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְהַנִּיחוֹ לְמָחָר, כְּגוֹן חֲתִיכוֹת בָּשָׂר וְדָגִים:
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כוּ'. וְלֹא שָׁרוּ בֵּית שַׁמַּאי אֶלָּא לִשְׁלֹחַ עַל יְדֵי אָדָם אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם, אֲבָל שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם אוֹ יוֹתֵר נוֹשְׂאֵי מִנְחָה אָסוּר, דְּאַוְשָׁא מִלְּתָא טוּבָא וְנִרְאִין כְּמוֹלִיכִין לִמְכֹּר בַּשּׁוּק:
אֲבָל לֹא תְבוּאָה. שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לַאֲכִילָה, שֶׁהֲרֵי צְרִיכָה טְחִינָה, וְאֵין טוֹחֲנִין בְּיוֹם טוֹב:
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּתְבוּאָה. שֶׁיָּכוֹל לְכָתְשָׁהּ בְּמַכְתֶּשֶׁת קְטַנָּה וִיבַשְּׁלָהּ מַעֲשֵׂה קְדֵרָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: