ברטנורא על משנה ביצה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ד
זִמֵּן שְׁחוֹרִים וּמָצָא לְבָנִים. הָא מִלְּתָא דִּפְשִׁיטָא הוּא וְלֹא אִצְטְרִיךְ לְמַתְנֵיהּ. אֶלָּא הָכִי קָאָמַר, זִמֵּן שְׁחוֹרִים וּלְבָנִים וּמָצָא שְׁחוֹרִים בִּמְקוֹם לְבָנִים וּלְבָנִים בִּמְקוֹם שְׁחוֹרִים. וְהָכִי פֵּרוּשָׁא דְּמַתְנִיתִין, זִמֵּן שְׁחוֹרִים בְּקֵן זֶה וּמָצָא בּוֹ לְבָנִים, זִמֵּן בַּשֵּׁנִי לְבָנִים וּמָצָא בּוֹ שְׁחוֹרִים, מַהוּ דְּתֵימָא הָנֵי אִינְהוּ וְאִתְהֲפִיךְ אִתְהֲפוֹכֵי, קָא מַשְׁמַע לָן:
שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלֹשָׁה. וְאֵינוֹ מַכִּיר הַמּוּכָנִין, כֻּלָּן אֲסוּרִים:
שְׁלֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם מֻתָּרִים. הָאֶחָד הָלַךְ וְהַשְּׁנַיִם נִשְׁאֲרוּ. וְלֹא אָמְרִינַן כְּשֵׁם שֶׁהָאֶחָד הָלַךְ כֵּן הָלְכוּ כֻּלָּם וְהָנֵי אַחֲרִינֵי נִינְהוּ:
זִמֵּן בְּתוֹךְ הַקֵּן וּמָצָא לִפְנֵי הַקֵּן. וּבְתוֹךְ הַקֵּן לֹא מָצָא כְּלוּם, אֲסוּרִים:
וְאִם אֵין בְּאוֹתוֹ שׁוֹבָךְ אֶלָּא הֵן הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שׁוֹבָךְ אַחֵר קָרוֹב לוֹ בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה, אִם אֵין אוֹתוֹ שׁוֹבָךְ בְּשׁוּרָה שֶׁל שׁוֹבָךְ זֶה בְּשָׁוֶה אֶלָּא בְּקֶרֶן זָוִית, לֹא אָמְרִינַן מֵהַהוּא שׁוֹבָךְ הַקָּרוֹב אָתוּ. שֶׁהַגּוֹזָלוֹת כָּל זְמַן שֶׁאֵינָם פּוֹרְחִים אֶלָּא מְדַדִּין בְּרַגְלֵיהֶן אֵינָן מְדַדִּין אֶלָּא כְּנֶגֶד הַקֵּן שֶׁלָּהֶן בְּשָׁוֶה, שֶׁאִם רוֹאִין קִנֵּיהֶן כְּשֶׁהוֹפְכִים לַאֲחוֹרֵיהֶם מְדַדִּין, וְאִם לָאו אֵין מְדַדִּין: