ברטנורא על משנה ביצה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ג
אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ. בְּסֻלָּם שֶׁל עֲלִיָּה כֻּלֵּי עָלְמָא לֹא פְלִיגֵי דְּאָסוּר, וּבְסֻלָּם שֶׁל שׁוֹבָךְ נַמִּי כְּשֶׁהוּא מוֹלִיכוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מוֹדוּ בֵּית הִלֵּל דְּאָסוּר, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר לְתַקֵּן גַּגּוֹ הוּא מוֹלִיכוֹ וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם טוֹב. כִּי פְלִיגֵי שֶׁמּוֹלִיכוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְאֵין בְּנֵי אָדָם רוֹאִים אוֹתוֹ. בֵּית שַׁמַּאי סָבְרֵי אֵין מוֹלִיכִין, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן אֲפִלּוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים אָסוּר. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין, אַף עַל גַּב דִּבְעָלְמָא דִּינָא הָכִי הוּא, הָכָא שָׁרֵי מִשּׁוּם שִׂמְחַת יוֹם טוֹב:
מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן. בְּאוֹתוֹ שׁוֹבָךְ עַצְמוֹ, שֶׁכָּךְ דֶּרֶךְ שׁוֹבָךְ לִהְיוֹת בּוֹ [מְחִצּוֹת הַרְבֵּה] קֵן לְכָל זוּג וְזוּג, וְחַלּוֹן לְכָל קֵן וָקֵן:
זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל. פְּלוּגְתַּיְהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל דַּוְקָא בִּבְרֵכָה רִאשׁוֹנָה. שֶׁדֶּרֶךְ מְגַדְּלֵי יוֹנִים תָּמִיד לְהַנִּיחַ בְּרֵכָה רִאשׁוֹנָה, דְּהַיְנוּ שְׁתֵּי גּוֹזָלוֹת רִאשׁוֹנוֹת, שֶׁהָאִמָּהוֹת מִשְׁתַּעְשְׁעוֹת בָּהֶן וְלֹא יִבְרְחוּ. וּבֵית שַׁמַּאי סָבְרֵי דִּבְדִבּוּר בְּעָלְמָא לֹא סַגִּי, דִּלְמָא כִּי שָׁקֵיל לְהוּ לְמָחָר אָתֵי לְאַמְלוּכֵי וְחָיִס עֲלַיְהוּ וְהָוֵי טִלְטוּל שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ, אֲבָל מִשֶּׁנִּעְנֵעַ וּמִשְׁמֵשׁ בָּהֶן מִבְּעוֹד יוֹם לִשְׁחִיטָה וְלֹא חָס עֲלַיְהוּ תּוּ לֹא חָיְשִׁינַן דְּחָיִס. וּבֵית הִלֵּל סָבְרֵי לֹא גָּזְרִינַן דִּלְמָא חָיִס עֲלַיְהוּ, וַאֲפִלּוּ בִּבְרֵכָה רִאשׁוֹנָה: