ברטנורא על משנה ביצה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ב
הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף. הַבָּא לִשְׁחֹט חַיָּה וָעוֹף וְנִמְלַךְ בְּבֵית דִּין כֵּיצַד יַעֲשֶׂה:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים. בֵּית דִּין מוֹרִין לוֹ שֶׁיִּשְׁחַט לְכַתְּחִלָּה וְיַחְפֹּר בְּדֶקֶר נָעוּץ שֶׁהֱכִינוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, כְּלוֹמַר שֶׁיַּעֲקֹר אוֹתוֹ מִמְּקוֹם נְעִיצָתוֹ וְיַעֲלֶה עָפָר וִיכַסֶּה בּוֹ. וּמַיְרֵי כְּשֶׁהוּא נָעוּץ בְּעָפָר תִּחוֹחַ הָרָאוּי לְכִסּוּי, שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר כְּתִישָׁה:
דֶּקֶר. יָתֵד שֶׁנּוֹעֲצִים בָּאָרֶץ. לְשׁוֹן וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם (במדבר כח):
שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא. לָאו אַמִלְּתַיְהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל קָאֵי, אֶלָּא מִלְּתָא בְּאַנְפֵּי נַפְשָׁהּ הִיא, וְהָכִי קָאָמַר וְאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא וְאֵינוֹ צָרִיךְ הַזְמָנָה, דְּדַעְתֵּיהּ עִלּוּיֵהּ. וְלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁהֻסַּק מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אֲבָל הֻסַּק בְּיוֹם טוֹב אָסוּר, דְּלֵיכָּא לְמֵימַר דַּעְתֵּיהּ עִלּוּיֵהּ מֵאֶתְמוֹל. וְאִם רָאוּי לִצְלוֹת בּוֹ בֵּיצָה, שֶׁעֲדַיִן הוּא רֶמֶץ חַם, אַף עַל פִּי שֶׁהֻסַּק בְּיוֹם טוֹב מֻתָּר לְכַסּוֹת בּוֹ, דְּאַיְדֵי דַּחֲזִי לְהִפּוּכֵי בֵּיהּ לִצְלוֹת בּוֹ בֵּיצָה, שָׁקֵיל לֵיהּ נַמִּי וּמְכַסֶּה בּוֹ: