ברטנורא על משנה בבא קמא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ד
וְהִקְדִּיחָתוֹ יוֹרָה. שֶׁשְּׂרָפָתוֹ יוֹרָה. שֶׁהִרְתִּיחוֹ יוֹתֵר מִדַּאי:
נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי צַמְרוֹ. וְהָכָא לֵיכָּא שְׁבָחָא כְּלָל, שֶׁהֲרֵי נִשְׂרַף לְגַמְרֵי, וְלֵיכָּא לְמֵימַר אִם הַשֶּׁבַח יָתֵר:
צְבָעוֹ כָאוּר. כְּמוֹ כָּעוּר. שֶׁצְּבָעוֹ בִּפְסֹלֶת שֶׁל צֶבַע. וּמַזִּיק בְּכַוָּנָה הוּא, לְפִיכָךְ יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה לְדִבְרֵי הַכֹּל:
אִם הַשֶּׁבַח. שֶׁהִשְׁבִּיחַ הַצֶּמֶר:
יָתֵר עַל הַיְצִיאָה. שֶׁל צֶבַע. נוֹתֵן לוֹ לַצַּבָּע אֶת הַיְצִיאָה וְלֹא שָׂכָר שָׁלֵם, וּמְקַבֵּל צַמְרוֹ. וּדְמֵי צַמְרוֹ לֹא אָמְרִינַן דְּנֵיתִיב לֵיהּ דְּנִקְנֵי אִיהוּ שְׁבָחָא דְּצֶמֶר, דְּהָא בְּצֶבַע שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ צָבַע וְלֵיכָּא שִׁנּוּיָא דְּנִקְנֵי:
לִצְבֹּעַ לוֹ אָדֹם וְכוּ'. קַנְיֵהּ בְּשִׁנּוּי. לְרַבִּי מֵאִיר לֹא יָהֵיב אֶלָּא דְּמֵי צַמְרוֹ, אוֹ זֶה יִתֵּן שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם וְיִקַּח הַצֶּמֶר:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וְכוּ'. דְּקָנֵיס לֵיהּ לְהַאי דְּשִׁנָּה לִהְיוֹת יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה וְלֹא נִתְהַנֵּי מִשְּׁבָחָא, וְאַגְרָא נַמִּי לֹא נִשְׁקֹל אֶלָּא יְצִיאָה. וְאִם יְצִיאָה יְתֵרָה עַל הַשֶּׁבַח, יִתֵּן לוֹ הַשֶּׁבַח שֶׁהִשְׁבִּיחַ. וְאִם יִרְצֶה לָתֵת אֶת שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם, שֶׁשֶּׁבַח יוֹתֵר עַל הַשָּׂכָר, יִתֵּן שְׂכָרוֹ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: