ברטנורא על משנה בבא קמא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ג
נָתַן לְאֻמָּנִין לְתַקֵּן. נָתַן לָהֶם עֵצִים לַעֲשׂוֹת כְּלִי. וּלְאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה הַכְּלִי קִלְקְלוּהוּ, חַיָּבִים לְשַׁלֵּם דְּמֵי הַכְּלִי וְלֹא דְּמֵי עֵצִים בִּלְבַד:
נָתַן לְחָרָשׁ. הַשְׁתָּא אַשְׁמוֹעִינַן שֶׁאִם נָתַן כְּלִי עָשׂוּי לְאֻמָּן כְּדֵי לְתַקְּנוֹ, וְקִלְקְלוֹ, חַיָּב לְשַׁלֵּם דְּמֵי הַכְּלִי. וְתָנָא סֵיפָא לְגִלּוּיֵי רֵישָׁא, דְּלָא תֵימָא רֵישָׁא מַיְרֵי בִּכְלִי עָשׂוּי:
שִׁדָּה. עֲגָלָה שֶׁל עֵץ הָעֲשׂוּיָה לְמֶרְכַּב נָשִׁים: