ברטנורא על משנה בבא קמא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ב
בַּעֲבָדִים אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ. דִּכְקַרְקַע דָּמוּ וּבִרְשׁוּתָא דְּמָרַיְהוּ קַיְּמֵי. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:
מַטְבֵּעַ וְנִסְדַּק. שִׁנּוּי הַנִּכָּר הוּא:
פֵּרוֹת וְהִרְקִיבוּ. כְּשֶׁהִרְקִיבוּ מִקְצָתָן [אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ ]. אֲבָל הִרְקִיבוּ כֻּלָּם, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה:
מַטְבֵּעַ וְנִפְסַל. שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר בְּאוֹתָהּ מְדִינָה, אֲבָל עוֹבֵר הוּא בִּמְדִינָה אַחֶרֶת:
וְנֶעֶבְדָה בָהּ עֲבֵרָה. שֶׁנִּרְבְּעָה אוֹ נֶעֶבְדָה [לַעֲבוֹדָה זָרָה] שֶׁהִיא פְּסוּלָה לְקָרְבָּן:
שֶׁנִּפְסְלָה לַמִּזְבֵּחַ. בְּמוּם שֶׁאֵינוֹ נִכָּר כְּגוֹן בְּדוֹקִין שֶׁבָּעַיִן: