ברטנורא על משנה בבא קמא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ו
הַתּוֹקֵעַ לַחֲבֵרוֹ. שֶׁמְּחַבֵּר אֶצְבְּעוֹתָיו בְּפַס יָדוֹ וּמַכֶּה אוֹתוֹ בָּאֶגְרוֹף:
נוֹתֵן לוֹ סֶלַע. דְּמֵי בָּשְׁתּוֹ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי שֶׁאוֹמֵר מָנֶה:
סְטָרוֹ. שֶׁהִכָּהוּ בְּפַס יָדוֹ עַל לֶחְיוֹ, וְאִיכָּא בֹּשֶׁת טְפֵי:
צָרַם. מָשַׁךְ. לָשׁוֹן אַחֵר, פָּגַם:
הַכֹּל לְפִי כְּבוֹדוֹ. כָּל אֵלּוּ הַדָּמִים שֶׁהֻזְכְּרוּ בַּמִּשְׁנָה אֵינָם אֶלָּא לִמְכֻבָּד בְּיוֹתֵר. אֲבָל לְאָדָם בָּזוּי פּוֹחֲתִין לוֹ:
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא וְכוּ'. רַבִּי עֲקִיבָא פָּלֵיג אַתַּנָּא קַמָּא, וְסָבַר דְּבֵין מְכֻבָּד בֵּין בָּזוּי, כֻּלָּן שָׁוִין לְדִינֵי קְנָסוֹת הַלָּלוּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:
וְנָתַן לוֹ זְמָן. וְהָנֵי מִלֵּי לְבֹשֶׁת, דְּלֹא חַסְּרֵיהּ מָמוֹנָא, יָהֲבִינַן זְמַן. אֲבָל לִנְזָקִין, דְּחַסְּרֵיהּ מָמוֹנָא, לֹא יָהֲבִינַן זְמַן:
שְׁמָרָהּ. הִמְתִּין לָהּ עַד שֶׁרָאָה אוֹתָהּ עוֹמֶדֶת עַל פֶּתַח חֲצֵרָהּ:
וּבוֹ כְּאִסָּר שֶׁמֶן. שֶׁמֶן קָנוּי בְּאִסָּר:
לָזוֹ אֲנִי נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. שֶׁעַל כְּאִסָּר שֶׁמֶן זִלְזְלָה בְּעַצְמָהּ לְגַלּוֹת רֹאשָׁהּ וּמַרְאָה הִיא שֶׁאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת עַל הַבֹּשֶׁת: