ברטנורא על משנה בבא קמא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ב
כֵּיצַד הַשֵּׁן מוּעֶדֶת. בְּאֵיזֶה דָּבָר הִיא מוּעֶדֶת. וּמְשָׁנֵי, לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ:
מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. דִּמְשֻׁנֶּה הוּא:
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים וְכוּ'. אַאָכְלָה פֵּרוֹת אוֹ יְרָקוֹת קָאֵי, דְּבִרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר דְּבָעִינַן וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר. אֲבָל אָכְלָה כְּסוּת וְכֵלִים אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חַיָּב חֲצִי נֶזֶק, דְּעָבְדֵי אִנְשֵׁי דְּמַנְחֵי כְּסוּת וְכֵלִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְפִי שָׁעָה, וְהָוֵי קֶרֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְחַיָּב:
מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. לָאו תַּשְׁלוּמִין מְעַלְּיָתָא, אֶלָּא אִם אָכְלָה דָּבָר שֶׁדָּמָיו יְקָרִים רוֹאִים אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הֵן שְׂעֹרִים, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא דְּמֵי שְׂעֹרִים בְּזוֹל, שֶׁהוּא שְׁלִישׁ פָּחוֹת מִמַּה שֶּׁהֵם נִמְכָּרִים בַּשּׁוּק. וְאִם אָכְלָה דָּבָר שֶׁדָּמָיו פְּחוּתִים מִן הַשְּׂעֹרִים, מְשַׁלֵּם דְּמֵי אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁאָכְלָה בְּזוֹל. וְאִם אָכְלָה דָּבָר שֶׁהִזִּיק לָהּ, כְּגוֹן שֶׁאָכְלָה חִטִּים, הוֹאִיל וְלֹא נֶהֱנֵית, פָּטוּר:
מִצִּדֵּי הָרְחָבָה מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה. אִם הָלְכָה וְעָמְדָה בְּצִדֵּי הַרְחָבָה בְּמָקוֹם שֶׁאֵין דֶּרֶךְ שְׁוָרִים לָלֶכֶת שָׁם, לָאו כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמֵי, וּמְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה: