ברטנורא על משנה בבא מציעא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה יב
הַתַּגָּר נוֹטֵל מֵחָמֵשׁ גְּרָנוֹת. שֶׁהַכֹּל יוֹדְעִים בּוֹ שֶׁלֹּא גָּדְלוּ בִּשְׂדוֹתָיו וּמִבְּנֵי אָדָם הַרְבֵּה לוֹקֵחַ, וּבְחֶזְקַת כֵּן לוֹקְחִים מִמֶּנּוּ:
מְגוּרָה. אוֹצָר שֶׁאוֹגְרִין בּוֹ תְּבוּאָה. גֹּרֶן, הוּא שֶׁדָּשִׁים בּוֹ אֶת הַתְּבוּאָה. וְדֶרֶךְ הַתַּגָּר לִקְנוֹת מִבַּעֲלֵי בָתִּים בִּשְׁעַת הַגֹּרֶן וּלְהַכְנִיס לַמְּגוּרָה שֶׁלּוֹ:
פִּטָּם. גִּיגִית גְּדוֹלָה:
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְעָרְבָן. לְהוֹצִיא קוֹל לִקְנוֹת הָרֹב מִמָּקוֹם מְשֻׁבָּח וּלְעָרֵב בּוֹ מִמָּקוֹם אַחֵר, וּשְׁכֵנָיו סְבוּרִים שֶׁכָּל הַפֵּרוֹת מֵאוֹתוֹ מָקוֹם:
וְלֹא יִפְחֹת אֶת הַשָּׁעַר. לִמְכֹּר בְּזוֹל. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְגִּיל לָבֹא אֶצְלוֹ וּמְקַפֵּחַ מְזוֹנוֹת חֲבֵרָיו:
זָכוּר לָטוֹב. שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אוֹצְרֵי פֵרוֹת מוֹכְרִין בְּזוֹל. וְכֵן הֲלָכָה:
גְּרִיסִין. פּוֹלִין גְּרוּסוֹת בָּרֵחַיִם, אַחַת לִשְׁתַּיִם:
לֹא יָבֹר. אֶת הַפְּסֹלֶת. לְפִי שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁנִּרְאוֹת יָפוֹת הוּא מַעֲלֶה אֶת דְּמֵיהֶן הַרְבֵּה מִדְּמֵי הַפְּסֹלֶת שֶׁנָּטַל מֵהֶן:
וַחֲכָמִים מַתִּירִין. שֶׁיָּכוֹל הַלּוֹקֵחַ לִרְאוֹת וּלְהַבְחִין כַּמָּה דְמֵי הַפְּסֹלֶת שֶׁנִּבְרַר, מֵאֵלּוּ שֶׁיֶּשְׁנָן בָּאֲחֵרִים. וְטוֹב לוֹ לְהַעֲלוֹת בִּדְמֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ שֶׁהֵן מְבֹרָרִים, מִפְּנֵי הַטֹּרַח. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
שֶׁלֹּא יָבֹר מֵעַל פִּי הַמְּגוּרָה. לְמַעְלָה לְהַרְאוֹת יָפוֹת, וְאֶת הַפְּסֹלֶת שֶׁבְּתוֹכוֹ לֹא בָּרַר:
לְפִי שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְגוֹנֵב אֶת הָעָיִן. בִּבְרֵרָתוֹ:
מְפַרְכְּסִין. מְתַקְּנִין וּמְיַפִּין:
לֹא אֶת הָאָדָם. עֶבֶד כְּנַעֲנִי הָעוֹמֵד לִמָּכֵר: