ברטנורא על משנה בבא מציעא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה יא
אֵין מְעָרְבִין פֵּרוֹת בְּפֵרוֹת. בַּעַל הַבַּיִת הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ פֵּרוֹת שְׂדֵה פְלוֹנִי אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, לֹא יְעָרְבֵם בְּפֵרוֹת שָׂדֶה אַחֵר:
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חֲדָשִׁים בִּישָׁנִים. פָּסַק לִמְכֹּר לוֹ יְשָׁנִים, לֹא יְעָרֵב עִמָּהֶם חֲדָשִׁים. שֶׁהַיְשָׁנִים יְבֵשִׁים וְעוֹשִׂים קֶמַח יוֹתֵר מִן הַחֲדָשִׁים:
מִפְּנֵי שֶׁמַּשְׁבִּיחוֹ. קָשֶׁה מַשְׁבִּיחַ אֶת הָרַךְ, לְפִיכָךְ פָּסַק עִמּוֹ רַךְ מְעָרֵב בּוֹ קָשֶׁה, אֲבָל פָּסַק עִמּוֹ קָשֶׁה לֹא יְעָרֵב בּוֹ אֶת הָרַךְ:
אֵין מְעָרְבִין שִׁמְרֵי יַיִן. שֶׁל חָבִית זוֹ בְּיַיִן שֶׁל חָבִית אַחֶרֶת:
אֲבָל נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו. שֶׁל יַיִן עַצְמוֹ:
לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַחֲנוּת. פְּרוּטָה פְּרוּטָה:
אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ. לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן, מַיִם מְעֹרָבִין בּוֹ:
וְלֹא לְתַגָּר. לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בְּיַחַד וְאַף עַל פִּי שֶׁהוֹדִיעוֹ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ לוֹקְחוֹ אֶלָּא לְרַמּוֹת וּלְמָכְרוֹ בַּחֲנוּת:
מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַטִּיל מַיִם בַּיַּיִן. דַּוְקָא בֵּין הַגִּתּוֹת יַטִּיל. דְּכֵיוָן שֶׁנָּהֲגוּ אֵין כָּאן טָעוּת, שֶׁכָּל הַיֵּינוֹת בְּחֶזְקַת כֵּן: