ברטנורא על משנה בבא מציעא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ב
הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִים עַל גַּבֵּי בְהֵמָה. הָא קָמַשְׁמַע לָן דְּרוֹכֵב קָנֵי, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַנְהִיג, שֶׁלֹּא זָזָה הַבְּהֵמָה מִמְּקוֹמָהּ:
אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד רוֹכֵב וְאֶחָד מַנְהִיג. בַּזְּמַן שֶׁרוֹכֵב מְנַעֲנֵעַ בְּרַגְלָיו כִּי הֵיכִי דְּתֵיזִיל הַבְּהֵמָה מֵחֲמָתֵיהּ, הוּא דְּשָׁוִים רוֹכֵב וּמַנְהִיג. וְאִם לֹא הָיָה אֶלָּא רוֹכֵב בִּלְבַד, מַנְהִיג קָנָה, רוֹכֵב לֹא קָנָה. וְאִם הוֹדוּ אוֹ בָאוּ עֵדִים אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁנִּפְסַק הַדִּין עֲלֵיהֶם שֶׁיַּחֲלֹקוּ בִּשְׁבוּעָה, חוֹלְקִים שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה: