ברטנורא על משנה בבא מציעא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה א
שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית. בַּגְּמָרָא מוֹקֵי לְמַתְנִיתִין כְּגוֹן שֶׁאֶחָד מֵהֶם תּוֹפֵס בַּחוּטִין שֶׁבִּשְׂפַת הַבֶּגֶד מִצַּד זֶה, וְהָאֶחָד תּוֹפֵס בַּחוּטִין שֶׁבִּשְׂפַת הַבֶּגֶד מִצַּד זֶה. אֲבָל אִם הֵם אֲדוּקִים בַּבֶּגֶד עַצְמוֹ, זֶה נוֹטֵל עַד מָקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת וְזֶה נוֹטֵל עַד מָקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת, וְהַשְּׁאָר חוֹלְקִים בְּשָׁוֶה, וּבִשְׁבוּעָה:
זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי. אֲנִי קְנִיתִיהָ וְלִי מְכָרָהּ הַמּוֹכֵר וְלֹא לְךָ. וְהַמּוֹכֵר מָכַר לְאֶחָד מֵהֶם וְלָקַח הַמָּעוֹת מִשְּׁנֵיהֶם, מֵאֶחָד מִדַּעְתּוֹ וּמֵאֶחָד בְּעַל כָּרְחוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מְהֵי מִדַּעְתּוֹ וּמְהֵי בְּעַל כָּרְחֵיהּ. דְּאִלּוּ יָדַע וְהָיָה אוֹמֵר לָזֶה מָכַרְתִּי, הָיָה כָּאן עֵד אֶחָד, וְהָיָה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ חַיָּב שְׁבוּעָה דְאוֹרַיְתָא לְהַכְחִישׁ הָעֵד. עַכְשָׁיו שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, שְׁנֵיהֶם נִשְׁבָּעִים שְׁבוּעָה זוֹ הָאֲמוּרָה בְמַתְנִיתִין. וּבְדִין הוּא שֶׁיִּהְיוּ חוֹלְקִים בְּלֹא שְׁבוּעָה, אֶלָּא שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יִטֹּל שׁוּם אֶחָד מֵהֶם אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא כָּל אֶחָד הוֹלֵךְ וְתוֹקֵף בְּטַלִּיתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וְאוֹמֵר שֶׁלִּי הִיא. וְאִצְטְרִיךְ תַּנָּא לְאַשְׁמוֹעִינַן בְּזֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ דְּהַיְנוּ בִּמְצִיאָה, וּבְזֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי דְּהַיְנוּ מִקָּח וּמִמְכָּר. אִי תָּנָא מְצִיאָה, הֲוָה אֲמֵינָא מְצִיאָה הוּא דְּרָמוּ רַבָּנָן שְׁבוּעָה עֲלֵיהּ מִשּׁוּם דְּמוֹרֶה הֶתֵּרָא לֶאֱחֹז בָּהּ שֶׁלֹּא כַּדִּין, דְּאָמַר חַבְרָאִי לָאו מִידֵי חֲסַר בָּהּ, אַזִּיל וְאֶתְפּוֹס וְאֶפְלוֹג בַּהֲדֵיהּ, אֲבָל מִקָּח וּמִמְכָּר דְּאִי לֹא הֲוָה צָרִיךְ לָהּ לֹא הֲוָה מַהֲדַר אַבָּתְרַהּ לְמִזְבְּנָהּ, וְזֶה שֶׁבָּא לַחֲלֹק עִמּוֹ וְלִתֵּן חֲצִי דָּמֶיהָ שֶׁלֹּא כַּדִּין מְחַסְּרוֹ וְלֵיכָּא לְמֵימַר דְּמוֹרֵי הֶתֵּרָא, אֵימָא לֹא רָמוּ רַבָּנָן שְׁבוּעָה עֲלֵיהּ. וְאִי אַשְׁמוּעִינַן בְּמִקָּח וּמִמְכָּר, הֲוָה אֲמֵינָא מִקָּח וּמִמְכָּר הוּא דְּרָמוּ רַבָּנָן שְׁבוּעָה עֲלֵיהּ מִשּׁוּם דְּמוֹרֵי הֶתֵּרָא וְאָמַר חַבְרָאִי דְּמֵי קָא יָהֵיב וַאֲנָא דְּמֵי קָא יָהֵיבְנָא, הַשְׁתָּא דִּצְרִיכָה לְדִידִי אַשְּׁקְלֵיהּ אֲנָא, וְחַבְרָאִי לִטְרַח וְלֵזִיל וְלִזְבִין אַחֲרִיתִי, אֲבָל מְצִיאָה דְלֵיכָּא לְמֵימַר הָכִי, אֵימָא לֹא. צְרִיכָא:
יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ. וְאֵינוֹ נִשְׁבַּע שֶׁכֻּלָּהּ שֶׁלּוֹ כִּדְקָא טָעִין מֵעִקָּרָא, דְּהָא לֹא יָהֲבֵי לֵיהּ כֻּלָּהּ. וְאִי מִשְׁתָּבַע שֶׁחֶצְיָהּ שֶׁלּוֹ כִּדְּקָא יָהֲבִי לֵיהּ, הֲוָה מֵרֵעַ לֵיהּ לְדִבּוּרֵיהּ קַמָּא דְּאָמַר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי. הִלְכָּךְ יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, דְּמַשְׁמַע הָכִי, כֻּלָּהּ שֶׁלִּי כִּדְקָא אֲמֵינָא מֵעִקָּרָא, וּלְדִבְרֵיכֶם שֶׁאֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים לִי בְּכֻלָּהּ, שְׁבוּעָה שֶׁיֵּשׁ לִי בָּהּ וְאֵין לִי בָּהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ: