ברטנורא על משנה בבא בתרא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ד
שֶׁנָּפַל אֶחָד מֵהֶן לָאֻמָּנוּת. לַעֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ. שֶׁכֵּן מִנְהַג הַמֶּלֶךְ לְהַעֲמִיד מִכָּל בָּתֵּי הָעִיר אָדָם אֶחָד לְמוֹכֵס חֹדֶשׁ אֶחָד אוֹ שְׁנֵי חֳדָשִׁים:
נָפַל לָאֶמְצַע. כָּל הָרֶוַח. מִפְּנֵי שֶׁמֵּחֲמַת אֲבִיהֶם בָּאָת לוֹ. אֲבָל אִם מֵחֲמַת עַצְמוֹ, מִפְּנֵי חֲרִיפוּתוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ וְחָכְמָתוֹ נִלְקַח לַעֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ, מַה שֶּׁהִרְוִיחַ הִרְוִיחַ לְעַצְמוֹ:
חָלָה וְנִתְרַפָּא. אִם חָלָה בְּאֹנֶס, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא פָּשַׁע הוּא בְּעַצְמוֹ, מִתְרַפֵּא מִן הָאֶמְצַע. אֲבָל אִם חָלָה מִצִּנִּים פַּחִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, דִּכְתִיב בְּהוּ (משלי כב) שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם, בְּהָא אָמְרִינַן בְּמַתְנִיתִין דְּאֵינוֹ מִתְרַפֵּא אֶלָּא מִשֶּׁל עַצְמוֹ:
שׁוּשְׁבִינוּת. דֶּרֶךְ שׁוּשְׁבִינוּת נוֹטֵל סְעוּדָה וְדוֹרוֹן לַחֻפָּה וְאוֹכֵל עִמּוֹ, וְזֶה חוֹזֵר וְעוֹשֶׂה כֵן לָזֶה גַּם כֵּן כְּשֶׁיִּשָּׂא אִשָּׁה. וְאִם שָׁלַח הָאָב שׁוּשְׁבִינוּת בִּסְתָם עַל יַד אֶחָד מִבָּנָיו וְחָזְרָה הַשּׁוּשְׁבִינוּת אַחַר כָּךְ לְאַחַר שֶׁמֵּת הָאָב, חָזְרָה לָאֶמְצַע, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּמִלְוָה, שֶׁהֲרֵי נִגְבֵּית בְּבֵית דִּין, שֶׁיָּכוֹל הַמּוֹלִיךְ שׁוּשְׁבִינוּת לַחֲבֵרוֹ לַחֲזֹר וְלִתְבֹּעַ מִמֶּנּוּ בְּבֵית דִּין שֶׁיִּתֵּן לוֹ שׁוּשְׁבִינוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁנָּתַן לוֹ. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ נִשּׂוּאֵי הַשֵּׁנִי כְּנִשּׂוּאֵי הָרִאשׁוֹן, אִם בְּתוּלָה בְּתוּלָה, וְאִם אַלְמָנָה אַלְמָנָה, וְאִם פַרְהֶסְיָא פַרְהֶסְיָא, וְאִם בְּצִנְעָא בְּצִנְעָא. שֶׁיָּכוֹל הַשֵּׁנִי לוֹמַר לָרִאשׁוֹן, אֵינִי עוֹשֶׂה עִמְּךָ אֶלָּא כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי:
אֲבָל הַשּׁוֹלֵחַ לַחֲבֵרוֹ כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן. בְּלֹא חֻפָּה. אוֹ אִי נַמִּי בְּחֻפָּה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ לֶאֱכֹל עִמּוֹ, אֵין זוֹ שׁוּשְׁבִינוּת אֶלָּא מַתָּנָה, וְאֵינָהּ נִגְבֵּית בְּבֵית דִּין: