ברטנורא על משנה בבא בתרא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ג
הִשְׁבִּיחוּ גְּדוֹלִים אֶת הַנְּכָסִים. בְּעוֹדָן בִּתְפוּסַת הַבַּיִת:
הִשְׁבִּיחוּ לָאֶמְצַע. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁשָּׁבְחוּ הַנְּכָסִים מֵחֲמַת נְכָסִים עַצְמָן, שֶׁלֹּא הוֹצִיאוּ מִשֶּׁלָּהֶן כְּלוּם אֶלָּא מִנִּכְסֵי אֲבִיהֶן שָׂכְרוּ פּוֹעֲלִים וְהִשְׁבִּיחוּ הַנְּכָסִים מֵחֲמַת עַצְמָן. אֲבָל אִם חָפְרוּ וְנָטְעוּ וְהוֹצִיאוּ מִשֶּׁלָּהֶן, מַה שֶּׁהִשְׁבִּיחוּ הִשְׁבִּיחוּ לְעַצְמָן:
וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהִשְׁבִּיחָה. בַּגְּמָרָא מוֹקְמִינַן לַהּ בְּאִשָּׁה יוֹרֶשֶׁת. כְּגוֹן שֶׁנָּשָׂא רְאוּבֵן אֶת בַּת שִׁמְעוֹן אָחִיו, וּמֵת בְּלֹא בָנִים, וּבְנוֹת שִׁמְעוֹן אָחִיו יוֹרְשׁוֹת אוֹתוֹ, נִמְצֵאת אִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא בַּת שִׁמְעוֹן אָחִיו יוֹרֶשֶׁת אוֹתוֹ עִם שְׁאָר אַחְיוֹתֶיהָ, וְסָלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמֵינָא דִּבְהַהִיא הֲנָאָה דְּנָפֵיק עֲלַהּ קָלָא שֶׁשּׁוֹלֶטֶת וּמַשְׁבַּחַת אֲפִלּוּ כִּי אָמְרָה רְאוּ מַה הִנִּיחַ לִי בַּעְלִי וְכוּ' אֲפִלּוּ הָכִי מָחֲלָה וְרוֹצָה שֶׁיִּהְיֶה הַשֶּׁבַח לָאֶמְצַע, קָמַשְׁמַע לָן דְּהִשְׁבִּיחָה לְעַצְמָהּ: