ברטנורא על משנה בבא בתרא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ז
צָרִיךְ שֶׁיִּכְתֹּב מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה. דְּמַשְׁמַע גּוּף הַקַּרְקַע יְהֵא קָנוּי לְךָ מֵהַיּוֹם, וְלֹא תֹאכַל הַפֵּרוֹת עַד לְאַחַר מִיתָה. וְאִם לֹא כָּתַב מֵהַיּוֹם, לֹא נָתַן לוֹ כְּלוּם, דְּאֵין מַתָּנָה לְאַחַר מִיתָה:
אֵינוֹ צָרִיךְ. לִכְתֹּב מֵהַיּוֹם. דְּכֵיוָן שֶׁכָּתַב בַּשְּׁטָר בְּכָךְ וְכָךְ בְּשַׁבָּת אָמַר לָנוּ פְּלוֹנִי הֲווּ עָלַי עֵדִים, זְמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָר מוֹכִיחַ עָלָיו שֶׁמֵּאוֹתוֹ הַיּוֹם הִתְחִילָה הַמַּתָּנָה, דְּאִי לָא תֵימָא הָכִי, זְמַן שֶׁנִּכְתַּב בַּשְּׁטָר לָמָּה נִכְתַּב. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
לְאַחַר מוֹתוֹ. מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה:
הָאָב אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר. בְּלֹא הַבֵּן. שֶׁהַגּוּף קָנוּי לַבֵּן:
וְהַבֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר. בְּלֹא הָאָב. שֶׁהַפֵּרוֹת קְנוּיִין לָאָב:
מָכַר הָאָב. סְתָמָא, מְכוּרִים הַפֵּרוֹת לַלּוֹקֵחַ עַד שֶׁיָּמוּת הָאָב:
מָכַר הַבֵּן. בְּחַיֵּי הָאָב, אֵין לַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת עַד שֶׁיָּמוּת הָאָב:
הָאָב. שֶׁכָּתַב נְכָסָיו לִבְנוֹ מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה:
תּוֹלֵשׁ וּמַאֲכִיל. הַפֵּרוֹת לְמִי שֶׁיִּרְצֶה בְּחַיָּיו. אֲבָל מַה שֶּׁהִנִּיחַ בִּמְחֻבָּר בִּשְׁעַת מִיתָה אַף עַל פִּי שֶׁעוֹמֵד לִתָּלֵשׁ הֲרֵי הֵן שֶׁל בְּנוֹ מְקַבֵּל הַמַּתָּנָה. אֲבָל הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְאַחֵר, אֲפִלּוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ הֲרֵי הוּא שֶׁל יוֹרְשִׁים, שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְרוֹבָה אֵצֶל בְּנוֹ יוֹתֵר מֵאַחֵר:
מִתְפַּרְנְסִין. לְבוּשׁ וּכְסוּת. לְפִי שֶׁפַּרְנָסַת הַגְּדוֹלִים מְרֻבָּה מִפַּרְנָסַת הַקְּטַנִּים:
נִזּוֹנִים. אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. לְפִי שֶׁמְּזוֹנוֹת הַקְּטַנִּים מְרֻבִּים מִשֶּׁל גְּדוֹלִים, שֶׁאוֹכְלִים פְּעָמִים רַבּוֹת וּמְפַזְּרִים, לְפִיכָךְ הַקְּטַנִּים מְעַכְּבִים עַל הַגְּדוֹלִים מִלְּהִתְפַּרְנֵס מִתְּפוּסַת הַבַּיִת, וְהַגְּדוֹלִים מְעַכְּבִין עַל הַקְּטַנִּים מִלִּזּוֹן, אֶלָּא יִתְפַּרְנֵס וְיִזּוֹן כָּל אֶחָד מֵחֶלְקוֹ:
נָשְׂאוּ גְּדוֹלִים. וְעָשׂוּ צָרְכֵי חֻפָּה מִתְּפוּסַת הַבַּיִת לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶם:
יִשְּׂאוּ גַּם הַקְּטַנִּים. מִתְּפוּסַת הַבַּיִת:
וְאִם אָמְרוּ הַקְּטַנִּים. לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶם, הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִים כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם בְּחַיֵּי אָבִינוּ:
אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶם. אֶלָּא מַה שֶּׁנָּתַן לָהֶם אֲבִיהֶם בְּחַיָּיו, נָתַן: