ברטנורא על משנה בבא בתרא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ג
אֵינוֹ חַיָּב. הַמּוֹכֵר בְּאַחֲרָיוּתוֹ. דְּבִשְׁעַת מְכִירָה יַיִן הֲוָה. וְדַוְקָא שֶׁנַּעֲשֶׂה חֹמֶץ בְּכֵלָיו דְּלוֹקֵחַ, דְּאִי בְּכֵלָיו שֶׁל מוֹכֵר, מָצֵי אָמַר לֵיהּ הָא חָמָרָךְ וְהָא קַנְקַנָּךְ, וְלֹא מָצֵי מוֹכֵר אָמַר לֵיהּ לָמָּה הִשְׁהֵיתָ אוֹתוֹ בַּקַּנְקַנִּים כָּל כָּךְ, אַתְּ הוּא דְּאַפְסַדְתְּ, דְּמָצֵי הִיאַךְ אָמַר לֵיהּ הָא מֵעִקָּרָא הוֹדַעְתִּיךָ שֶׁלֹּא הָיָה בְּדַעְתִּי לְהִסְתַּפֵּק מִן הַיַּיִן אֶלָּא מְעַט מְעַט:
וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֵּינוֹ מַחְמִיץ. שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם. וְאִידָךְ אָמַר לֵיהּ דְּלֹא בָּעֵי לַיַּיִן אֶלָּא לַמִּקְפָּה וְלַשְׁהוֹתוֹ לִקַּח מִמֶּנּוּ מְעַט מְעַט:
הֲרֵי זֶה מִקַּח טָעוּת. דַּהֲוָה לֵיהּ לְאוֹדוּעֵי שֶׁאֵין יֵינוֹ מִתְקַיֵּם:
מְבֻשָּׂם. דַּרְכּוֹ לְהִתְקַיֵּם עַד עֲצֶרֶת. וּמִשָּׁם וָאֵילַךְ הַחֹם מְקַלְקְלוֹ:
וְיָשָׁן. אִם מָכַר לוֹ יַיִן עַל מְנָת שֶׁהוּא יָשָׁן, נוֹתֵן לוֹ מִשֶּׁל אֶשְׁתָּקַד, מִן הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה הַקּוֹדֶמֶת לָזוֹ: