ברטנורא על משנה בבא בתרא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ב
הַמְקַבֵּל פֵּרוֹת. שֶׁקָּנָה תְּבוּאָה מֵחֲבֵרוֹ. הַלּוֹקֵחַ מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע טִנֹּפֶת לְכָל סְאָה, דְּדֶרֶךְ תְּבוּאָה בְּכָךְ. וְלֹא יוֹתֵר:
עֶשֶׂר מְתֻלָּעוֹת. אֲכוּלוֹת מִתּוֹלָעִים. לְכָל מֵאָה, דְּהַיְנוּ אֶחָד מֵעֶשֶׂר:
קוֹסְסוֹת. יַיִן רַע. אִם הַמַּרְתֵּף שֶׁל חָבִיּוֹת גְּדוֹלוֹת מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר חָבִיּוֹת גְּדוֹלוֹת. וְאִם הַמַּרְתֵּף שֶׁל כַּדּוֹת, מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר כַּדּוֹת. וְדַוְקָא כְּשֶׁאָמַר מַרְתֵּף זֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, וּלְמִקְפָּה, כְּלוֹמַר לָשִׂים בְּתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל. אֲבָל אִם אָמַר מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן אֲנִי מוֹכֵר לְךָ לְמִקְפָּה, צָרִיךְ לִתֵּן לוֹ יַיִן שֶׁכֻּלּוֹ יָפֶה. שֶׁיַּיִן שֶׁל מִקְפָּה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה יָפֶה וּמִתְקַיֵּם, שֶׁאֵין מִסְתַּפְּקִים מִמֶּנּוּ אֶלָּא מְעַט מְעַט. וְאִם אָמַר סְתָם יַיִן אֲנִי מוֹכֵר לְךָ וְלֹא זָכַר לְמִקְפָּה, נוֹתֵן לוֹ יַיִן בֵּינוֹנִי הַנִּמְכָּר בַּחֲנוּת. וְאִם אָמַר מַרְתֵּף זֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ וְלֹא הִזְכִּיר יַיִן, אֲפִלּוּ כֻּלּוֹ חֹמֶץ, הִגִּיעוֹ:
קַנְקַנִּים בַּשָּׁרוֹן. בְּאֶרֶץ הַמִּישׁוֹר:
מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר פִּיטַסְיָאוֹת. שֶׁאֵינָן מְבֻשָּׁלוֹת כָּל צָרְכָּן. וְהֵן שׁוֹאֲבוֹת הַיַּיִן וּמַזִּיעוֹת אוֹתוֹ: