ברטנורא על משנה בבא בתרא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ט
לֹא מָכַר אֶת מְחִצַּת הַקָּנִים וְכוּ'. שֶׁכָּל אֵלֶּה חֲשׁוּבִים כְּשָׂדֶה בִּפְנֵי עַצְמָן:
לֹא מָכַר אֶת הַבּוֹר. אַף עַל פִּי שֶׁמָּכַר לוֹ הַשָּׂדֶה אֵין אֵלּוּ מְכוּרִין:
וְצָרִיךְ הַמּוֹכֵר לִקַּח לוֹ דֶרֶךְ מִן הַלּוֹקֵחַ. לָבֹא לַבּוֹר וְלַגַּת. דְּמוֹכֵר בְּעַיִן יָפָה מוֹכֵר כִּדְפָרִישְׁנָא לְעֵיל:
נָתַן אֶת כֻּלָּן. וַאֲפִלּוּ לְמַאן דְּאָמַר מוֹכֵר בְּעַיִן רָעָה מוֹכֵר וְצָרִיךְ הַלּוֹקֵחַ לִקַּח לוֹ דֶּרֶךְ הֵיכָא דְּמָכַר לוֹ אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ וְשִׁיֵּר הַשָּׂדֶה לְעַצְמוֹ, דַּוְקָא בְּמוֹכֵר אָמְרִינַן הָכִי, מִשּׁוּם דַּהֲוָה לֵיהּ לַלּוֹקֵחַ לְאַתְנוּיֵי וּלְפֵרוּשֵׁי, וְכֵיוָן דְּלֹא אַתְנֵי אִיהוּ הוּא דְּאַפְסִיד, אֲבָל גַּבֵּי נוֹתֵן שֶׁמְּקַבֵּל הַמַּתָּנָה מִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לַנּוֹתֵן פָּרֵשׁ לִי מַה שֶּׁאַתָּה נוֹתֵן לִי, לֹא אָמְרִינַן מִדְּלֹא פֵּרֵשׁ אִיהוּ הוּא דְּאַפְסִיד, אֶלָּא אָמְרִינַן בְּעַיִן יָפָה נָתַן וְאֵין צָרִיךְ מְקַבֵּל הַמַּתָּנָה לִקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. וְכֵן נַמִּי כָּל הָנֵי דְּאָמְרִינַן לְעֵיל לֹא מָכַר לְפִי שֶׁאֵינָן בִּכְלָל שָׂדֶה, וַאֲפִלּוּ הָנֵי דְּאֵינָן בִּכְלָל כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ כְּגוֹן חָרוּב וְסַדַּן הַשִּׁקְמָה וּבוֹר וָגַת, אִם נָתַן הַשָּׂדֶה מַתָּנָה, נָתַן אֶת כֻּלָּן, מִשּׁוּם דִּבְעַיִן יָפָה יוֹתֵר מִדַּאי הוּא נוֹתֵן:
זָכוּ בַשָּׂדֶה זָכוּ בְכֻלָּן. אֲפִלּוּ בּוֹר וָגַת וְשׁוֹבָךְ שֶׁבַּשָּׂדֶה. מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֶחָד זוֹכֶה בְּשֶׁלּוֹ וּמִסְתַּלֵּק מֵחֲבֵרוֹ מִכֹּל וָכֹל:
הֶחֱזִיק בְּכֻלָּם. וְאַף עַל גַּב דְּחָרוּב וְשִׁקְמָה לֹא בְּטִילֵי לְגַבֵּי שָׂדֶה, הֲווּ כִּשְׁתֵּי שָׂדוֹת וְאֵין מֵצַר בֵּינֵיהֶן, דְּאִם הֶחֱזִיק בְּאַחַת מֵהֶן קָנָה חֲבֶרְתָּהּ:
הִקְדִּישׁ אֶת כֻּלָּם. דְּמַקְדִּישׁ בְּעַיִן יָפָה מַקְדִּישׁ:
לֹא הִקְדִּישׁ אֶלָּא אֶת הֶחָרוּב. מִכָּל הָנָךְ דְּאָמְרִינַן בְּמַתְנִיתִין גַּבֵּי מֶכֶר לֹא מָכַר, גַּבֵּי הֶקְדֵּשׁ נַמִּי לֹא הִקְדִּישׁ, דְּדַעַת מַקְדִּישׁ כְּדַעַת מוֹכֵר, לְבַד מֵחָרוּב הַמֻּרְכָּב וְסַדַּן הַשִּׁקְמָה, דְּאַף עַל גַּב דִּבְמֶכֶר לֹא מָכַר, בְּהֶקְדֵּשׁ קַדְּשֵׁי. וְטַעְמָא, הוֹאִיל וּמִשְּׂדֵה הֶקְדֵּשׁ קָא יָנְקֵי: