ברטנורא על משנה בבא בתרא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ט
אֶת הַנְּבֵלוֹת וְאֶת הַקְּבָרוֹת. מִשּׁוּם רֵיחַ רַע:
הַבֻּרְסְקִי. מְקוֹם עִבּוּד הָעוֹרוֹת:
אֶלָּא לְמִזְרַח הָעִיר. שֶׁאֵין רוּחַ מִזְרָחִית קָשָׁה אֶלָּא אִם כֵּן בָּאָה לְפֻרְעָנוּת. אֲבָל כְּשֶׁהִיא בָּאָה כְּדַרְכָּהּ הִיא חַמָּה וּמְנַשֶּׁבֶת בְּנַחַת, לְפִיכָךְ אֵינָהּ מְבִיאָה הָרֵיחַ לָעִיר:
חוּץ מִמַּעֲרָבָהּ. לְכָל רוּחַ הוּא עוֹשֶׂה וּמַרְחִיק חֲמִשִּׁים אַמָּה, חוּץ מֵרוּחַ מַעֲרָבִית שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כָּל עִקָּר, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְפַּלְּלִים לְאוֹתָהּ הָרוּחַ, שֶׁשְּׁכִינָה בַּמַּעֲרָב. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: