ברטנורא על משנה בבא בתרא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ח
גֹּרֶן קָבוּעַ. גֹּרֶן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּרִי גָּדוֹל שֶׁזּוֹרִים אוֹתוֹ בְּרַחַת, קָרוּי גֹּרֶן קָבוּעַ. וְשֶׁאֵין הַכְּרִי גָּדוֹל וְאֵין בּוֹ לִזְרוֹת הַמֹּץ בְּרַחַת אֶלָּא הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בַּכְּרִי וְהַמֹּץ נִדָּף מֵאֵלָיו, קָרוּי גֹּרֶן שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ:
חֲמִשִּׁים אַמָּה. מִפְּנֵי הַמֹּץ שֶׁמַּזִּיק אֶת בְּנֵי הָעִיר. כְּשֶׁהוּא זוֹרֶה:
וּמִנִּירוֹ. שֶׁל חֲבֵרוֹ. נִיר, הִיא חֲרִישָׁה שֶׁחוֹרְשִׁים בִּימוֹת הַקַּיִץ כְּדֵי שֶׁיָּמוּתוּ שָׁרְשֵׁי הַקּוֹצִים וְהָעֲשָׂבִים:
כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק. מַה טַּעַם קָאָמַר, מַה טַּעַם מַרְחִיק מִנְּטִיעוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ וּמִנִּירוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק הַמֹּץ לִנְטִיעוֹתָיו וּלְנִירוֹ, שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה זֶבֶל וּמְקַלְקֵל הַנִּיר וּמְיַבֵּשׁ הַנְּטִיעוֹת: