ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יח · משנה ט
אִצְטַבָּא. עֲשׂוּיָה לְנוֹי לִפְנֵי הַבָּתִּים. וְאֵין קוֹבְרִים שָׁם נְפָלִים:
עִיר גּוֹיִם שֶׁחָרְבָה. עָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁדָּרוּ בָּהּ נָכְרִים וְחָרְבָה מִן הַנָּכְרִים:
אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מְדוֹר גּוֹיִם. שֶׁחַיּוֹת מְצוּיוֹת שָׁם וּמוֹצִיאוֹת כָּל הַנְּפָלִים שֶׁנִּקְבְּרוּ שָׁם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
קְבָרוֹת. כְּלוֹמַר יָדוּעַ שֶׁהֵם קְבָרוֹת:
הָיָה סָפֵק. אִם מֵאֶרֶץ הָעַמִּים אִם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
וְטִהֲרוּהוּ. דַּחֲשָׁבוּהוּ כְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אִי נַמִּי, הָיָה סָפֵק אִם הָיוּ שָׁם קְבָרוֹת אִם לָאו, וְטִהֲרוּהוּ שֶׁהֵעִידוּ שֶׁאֵין שָׁם קְבָרוֹת:
קֵינִי. שֵׁם מָקוֹם וְהָיוּ נוֹהֲגִים בּוֹ טֻמְאָה מִסָּפֵק, עַד שֶׁנִּמְנוּ עָלָיו רַבִּי וּבֵית דִּינוֹ וְטִהֲרוּהוּ: