ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יז · משנה ג
מְלָטַמְיָא. כְּמוֹ מָלֵא טַמְיָא. חֲפִירָה מְלֵאָה מֵתִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה. טַמְיָא בְלָשׁוֹן אֲרַמִּי עֲצָמוֹת שֶׁל מֵתִים:
וּמִצְּבִירַת הָעֲצָמוֹת. מִמָּקוֹם שֶׁהָעֲצָמוֹת צְבוּרִים שָׁם. דְּזֶה דָבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי שֶׁיִּהְיֶה אָדָם חוֹרֵשׁ עַל חֲפִירָה שֶׁהִיא מְלֵאָה מֵתִים וְעַל צְבִירַת עֲצָמוֹת גְּלוּיִים, וְלֹא גָזְרוּ אֶלָּא בְקֶבֶר שֶׁנֶּחֱרַשׁ שֶׁהוּא דָבָר הַמָּצוּי:
וּמִשָּׂדֶה שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר. דַּהֲוֵי לֵיהּ סְפֵק סְפֵקָא, שֶׁמָּא לֹא חָרַשׁ בִּמְקוֹם הַקֶּבֶר, וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר חָרַשׁ שֶׁמָּא לֹא הוֹלִיךְ מִמֶּנָּה עֶצֶם:
אוֹ שֶׁנִּמְצָא בָהּ קֶבֶר. שֶׁחָרַשׁ וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא. דְּבֵית הַפְּרָס דְּרַבָּנָן, וְלֹא קָנְסוּ לֵיהּ כֵּיוָן דְּלֹא יָדַע:
הַחוֹרֵשׁ אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. לֹא קָנְסוּ רַבָּנָן לְמִהְוֵי אַרְעָא דְחַבְרֵיהּ בֵּית הַפְּרָס. וְכֵן נָכְרִי לֹא שַׁיָּךְ בֵּיהּ קְנָס:
שֶׁאֵין בֵּית הַפְּרָס לַכּוּתִיִּים. כְּלוֹמַר, שֶׁהֲרֵי אַף עַל הַכּוּתִיִּים לֹא קָנְסוּ, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא קָנְסוּ עַל הַנָּכְרִי: