ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יז · משנה ב
וְהִטִּיחַ בְּסֶלַע. הִכָּה הַמַּחֲרֵשָׁה בְּסֶלַע וּמִתּוֹךְ כָּךְ נִנְעֲרָה הַמַּחֲרֵשָׁה:
אוֹ שֶׁנִּעֵר אֶת הַמַּחֲרֵשָׁה. מִן הֶעָפָר שֶׁעָלֶיהָ. וְהָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא לֹא נִעֵר יָפֶה:
עַד שָׁם הוּא עוֹשֶׂה בֵית הַפְּרָס. וְלֹא יוֹתֵר, וַאֲפִלּוּ תוֹךְ שֵׁשׁ אַמּוֹת אוֹ חָמֵשׁ:
בֵּית פְּרַס עוֹשֶׂה בֵית פְּרָס. הַמַּתְחִיל לַחֲרֹשׁ בְּסוֹף בֵּית הַפְּרָס אוֹ בְאֶמְצַע. מוֹנֶה מֵאָה אַמָּה מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל לַחֲרֹשׁ, וְהוּא נַעֲשָׂה בֵּית הַפְּרָס כְּאִלּוּ חָרַשׁ מִמְּקוֹם הַקֶּבֶר:
חָרַשׁ חֲצִי מַעֲנָה. חֲמִשִּׁים אַמָּה מִמְּקוֹם הַקֶּבֶר, וְחָזַר אַחַר כָּךְ וְחָרַשׁ מִשָּׁם עוֹד חֲמִשִּׁים אַמָּה אֲחֵרוֹת, כָּל הַמֵּאָה נַעֲשׂוּ בֵּית פְּרָס. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: