ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יג · משנה ג
הַחוֹר שֶׁבַּדֶּלֶת. בְּאֶמְצַע הַדֶּלֶת, דְּאֵינוֹ עָשׂוּי לַאֲוִיר:
שִׁיֵּר בּוֹ הֶחָרָשׁ. הָאֻמָּן שֶׁתִּקֵּן אֶת הַדֶּלֶת:
מִלְּמַטָּן. כְּגוֹן שֶׁשִּׁיֵּר סָמוּךְ לָאַסְקֻפָּה:
אוֹ מִלְמַעְלָן. סָמוּךְ לַמַּשְׁקוֹף:
הֱגִיפָהּ. סְגָרָהּ:
וְלֹא מֵרְקָהּ. לֹא גְמָרָהּ:
אוֹ שֶׁפְּתָחַתּוּ הָרוּחַ. כְּלוֹמַר, אוֹ שֶׁמֵּרַק אֶת הַסְּגִירָה אֶלָּא שֶׁבָּאתָה הָרוּחַ וּפְתָחַתּוּ:
שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף. דְּכֵיוָן דְּנִפְתַּח מִמֵּילָא הָוֵי כַּחֲרָרוּהוּ מַיִם אוֹ שְׁרָצִים. וּבְהַךְ סֵיפָא לֹא פָלֵיג רַבִּי טַרְפוֹן, מִשּׁוּם דְּחוֹר שֶׁבָּאֶמְצַע עָשָׂה הֶחָרָשׁ בְּמִתְכַּוֵּן, וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לַחוֹר אֶלָּא קְצָרִים הָיוּ הַדַּפִּין שֶׁנַּעֲשָׂה מֵהֶן הַדֶּלֶת וְעָלְתָה בְדַעְתּוֹ לְהַנִּיחַ הַנֶּקֶב בָּאֶמְצַע יוֹתֵר מִלְּהַנִּיחַ לְמַטָּה אוֹ לְמַעְלָה, וְדָמֵי לְעָשָׂה בְמִתְכַּוֵּן, אֲבָל כְּשֶׁהִנִּיחוֹ מִלְּמַטָּה אוֹ מִלְּמַעְלָה אֵין זֶה כְעוֹשֶׂה בַיָּדַיִם, אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁהַנְּסָרִים קְצָרִים וְלֹא נִתְמַלֵּא הַנֶּקֶב: