ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יב · משנה ז
עַמּוּד שֶׁהוּא מֻטָּל לָאֲוִיר. עַמּוּד עָגֹל שֶׁמֻּשְׁלָךְ בָּאָרֶץ וְשׁוֹכֵב עַל עִגּוּלוֹ. בָּאֲוִיר, כְּגוֹן בֶּחָצֵר אוֹ בַגִּנָּה. וּבְאֶמְצַע הָעִגּוּל הוּא מַתְחִיל לְהַאֲהִיל עַל הָאָרֶץ וְהוֹלֵךְ וּמִתְקַצֵּר מִכָּאן וּמִכָּאן עַד תַּחְתִּיתוֹ שֶׁסָּמוּךְ לָאָרֶץ, וּלְעִנְיַן הֲבָאַת טֻמְאָה בָּעִינַן טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח מְרֻבָּע, וְאִם יֵשׁ כָּאן לְצַד הַחוּץ מִתַּחְתָּיו רוּם טֶפַח אַף עַל פִּי שֶׁלְּמַטָּה בְּסָמוּךְ בִּמְקוֹם שְׁכִיבָתוֹ לָאָרֶץ אֵין רוּם טֶפַח כֻּלּוֹ מִטַּמֵּא בְּאֹהֶל, דְּנִדּוֹן כְּשִׁפּוּעֵי אֹהָלִים. וְעַמּוּד עָגֹל כְּשֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּפוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים נִמְצָא רָחְבּוֹ שְׁמֹנָה טְפָחִים, דְּכָל שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ טֶפַח יֵשׁ בְּהֶקֵּפוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְנִמְצָא דְיָכוֹל אָדָם לְרַבֵּעַ תַּחַת דָּפְנוֹ שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁיֵּשׁ כָּאן רִבּוּעַ שֶׁל שְׁמֹנָה עַל שְׁמֹנָה אִם תַּעֲשֶׂה בְּתוֹכוֹ עִגּוּל שֶׁל שְׁמֹנָה, נִמְצָא הַזָּוִיּוֹת עוֹדְפִים שְׁמֹנָה חֳמָשִׁים לְכָל קֶרֶן וְקֶרֶן, דְּכָל אַמְּתָא בְרִבּוּעַ אַמְּתָא וּתְרֵי חֻמְשֵׁי בַאֲלַכְסוֹנָהּ, נִמְצָא הָאֲלַכְסוֹן עוֹדֵף עַל הָרֹחַב שִׁשָּׁה עָשָׂר חֳמָשִׁין, תֵּן מֵהֶם מֶחֱצָה לְקֶרֶן זֶה וּמֶחֱצָה לְקֶרֶן זֶה, הֲרֵי לְכָל אֶחָד שְׁמֹנָה חֳמָשִׁין, וְאִם בָּאתָ לַעֲשׂוֹת בְּקֶרֶן זָוִית שֶׁחוּץ לָעִגּוּל רִבּוּעַ שֶׁל טֶפַח עַל טֶפַח, נִמְצָא אֲלַכְסוֹנוֹ עוֹדֵף עַל רָחְבּוֹ שְׁנֵי חֳמָשִׁים, וְנִמְצָא מִדַּת אֲלַכְסוֹנוֹ שִׁבְעָה חֳמָשִׁים, לֹא נִשְׁתַּיֵּר לָנוּ יוֹתֵר עַל הַצֹּרֶךְ אֶלָּא חֹמֶשׁ אֶחָד, וּמִשּׁוּם חֹמֶשׁ אֶחָד לֹא דָק. וְעוֹד, דְּכָל אַמְּתָא בְרִבּוּעַ אַמְּתָא וּתְרֵי חֻמְשֵׁי בַאֲלַכְסוֹנָהּ אֵינוֹ מְכֻוָּן לְגַמְרֵי, שֶׁחָסֵר מִמֶּנּוּ מְעַט: