ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק טז · משנה ד
הַבּוֹדֵק. הָא דִתְנַן וּבוֹדֵק הֵימֶנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה, אֵין צָרִיךְ לַחְפֹּר אֶת כֻּלָּן, אֶלָּא חוֹפֵר אַמָּה עַל אַמָּה וּמַנִּיחַ אַמָּה שֶׁאֵינוֹ חוֹפֵר, וְעוֹשֶׂה כֵן עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְסוֹף עֶשְׂרִים. וְאוֹתָהּ אַמָּה שֶׁהוּא חוֹפֵר צָרִיךְ לַחְפֹּר עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְסֶלַע, אוֹ לִבְתוּלָה, שֶׁהִיא קַרְקַע שֶׁלֹּא נֶחְפְּרָה מֵעוֹלָם:
הַמּוֹצִיא אֶת הֶעָפָר מִמְּקוֹם הַטֻּמְאָה. מֵאוֹתָם הָאַמּוֹת שֶׁהוּא חוֹפֵר:
אוֹכֵל בְּדִמְעוֹ. אִם כֹּהֵן הוּא אוֹכֵל בִּתְרוּמָתוֹ. לְשׁוֹן מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר (שמות כב). וְאַף עַל גַּב דְּאֵין כֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לִבְדֹּק שֶׁהֲרֵי הֵן מֻזְהָרִין עַל הַטֻּמְאָה, מִכָּל מָקוֹם אִי אִתְרְמֵי כֹּהֵן וּבָדַק אֵינוֹ אָסוּר לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה הֵיכָא דְּלֹא אִתְחַזַּק שָׁם טֻמְאָה:
הַמְפַקֵּחַ אֶת הַגַּל. שֶׁל אֲבָנִים שֶׁנָּפַל עַל הָאָדָם וָמֵת, אִם כֹּהֵן הוּא אֵינוֹ אוֹכֵל בְּדִמְעוֹ, דְּכֵיוָן דְּהֻחְזְקָה שָׁם טֻמְאָה חָיְשִׁינַן דִּלְמָא הֶאֱהִיל, וַאֲפִלּוּ סָפֵק חַי סָפֵק מֵת חָיְשִׁינַן: