ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק טז · משנה ג
הַמּוֹצֵא מֵת בַּתְּחִלָּה. שֶׁלֹּא הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָיָה שָׁם קֶבֶר. וְהָכִי אָמְרִינַן בַּגְּמָרָא בְּנָזִיר [דַּף סד] הַמּוֹצֵא, וְלֹא שֶׁהָיָה מָצוּי. מֵת, פְּרָט לְהָרוּג, דְּהָרוּג אֵין לוֹ תְבוּסָה וְאֵין לוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת, וְהָכִי גְמִירֵי לַהּ.
מֻשְׁכָּב. וְלֹא שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב:
כְּדַרְכּוֹ. וְלֹא שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ מֻנָּח בֵּין יַרְכוֹתָיו. דְּכָל הָנֵי חָיְשִׁינַן לְהוּ שֶׁמָּא נָכְרִים הֵן, שֶׁאֵין דַּרְכָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לִקְבֹּר מֵתִים כָּךְ:
נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּפוּסָתוֹ. מֻתָּר לְפַנּוֹתוֹ מִשָּׁם וּלְקָבְרוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. וְצָרִיךְ שֶׁיִּטֹּל מִן הֶעָפָר שֶׁל הַקֶּבֶר עִמּוֹ, כְּדֵי תְפִיסָה, שֶׁהוּא כָּל הֶעֲפַר תִּחוֹחַ שֶׁתַּחְתָּיו, וְחוֹפֵר בְּקַרְקַע בְּתוּלָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. דִּכְתִיב (בראשית מז) וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם, שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר מִמִּצְרַיִם, אֶלָּא הָכִי קָאָמַר, מֵעָפָר שֶׁל מִצְרַיִם טֹל עִמִּי. וְרַמְבַּ"ם גָּרֵיס תְּבוּסָתוֹ, הֶעָפָר הַמְעֹרָב מִדָּם וְלֵחָה שֶׁל הַמֵּת. לְשׁוֹן מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ (יחזקאל טז):
מָצָא שְׁלֹשָׁה. אִם יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמֹנֶה. כְּלוֹמַר מִקֶּבֶר רִאשׁוֹן עַד שְׁלִישִׁי אֵין פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְלֹא יוֹתֵר עַל שְׁמֹנֶה:
הֲרֵי זֶה שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. וְנִכָּר שֶׁלְּשֵׁם קְבוּרָה נְתָנוּם שָׁם, וְאָסוּר לְפַנּוֹתָם, דְּקָנוּ מְקוֹמָם. וַאֲפִלּוּ מֵת אֶחָד אִם נִכָּר שֶׁלְּשֵׁם קְבוּרָה נְתָנוּהוּ שָׁם אָסוּר לְפַנּוֹתוֹ. אֶלָּא שֶׁבְּאֶחָד אוֹ בִשְׁנַיִם אָנוּ תוֹלִים שֶׁלֹּא נִקְבְּרוּ שָׁם אֶלָּא לְפִי שָׁעָה וְהָיָה דַעְתָּם לְפַנּוֹתָם, אֲבָל בִּשְׁלֹשָׁה מוּכָח שֶׁזֶּה מָקוֹם מְיֻחָד לִקְבָרוֹת. וְאֹרֶךְ הַמְּעָרָה דַּרְכָּהּ לִהְיוֹת שֵׁשׁ וְרָחְבָּהּ אַרְבַּע וַאֲלַכְסוֹנָהּ עוֹדֵף שְׁתֵּי אַמּוֹת דְּהַיְנוּ שְׁמֹנֶה, וּמִשּׁוּם הָכִי תְנַן מֵאַרְבָּעָה וְעַד שְׁמֹנֶה:
כִּמְלֹא מִטָּה וְקוֹבְרֶיהָ. לֹא גָרְסִינַן לַהּ הָכָא:
בּוֹדֵק מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה. שֶׁהַמְּעָרָה אַרְבַּע אַמּוֹת רֹחַב עַל שֵׁשׁ אֹרֶךְ, וְהֶחָצֵר שֶׁהַמְּעָרוֹת פְּתוּחוֹת לוֹ מִכָּאן וּמִכָּאן, שֵׁשׁ עַל שֵׁשׁ, דְּהָכִי סְבִירָא לְהוּ לְרַבָּנָן בְּבָבָא בַתְרָא פֶּרֶק הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת [דַּף קא], נִמְצָא אֹרֶךְ שְׁתֵּי מְעָרוֹת וְחָצֵר שֶׁבֵּינֵיהֶן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמּוֹת, וּלְפִי שֶׁפְּעָמִים חוֹפְרִים מְעָרָה אַחַת בַּאֲלַכְסוֹנָהּ, וַאֲלַכְסוֹן שֶׁל מְעָרָה עוֹדֵף עַל רִבּוּעָהּ שְׁתֵּי אַמּוֹת, נִמְצְאוּ עֶשְׂרִים אַמָּה, שְׁמֹנֶה דִּמְעָרָה רִאשׁוֹנָה בַאֲלַכְסוֹנָהּ וְשֵׁשׁ דְּחָצֵר שֶׁבֵּין שְׁתֵּי הַמְּעָרוֹת וְשֵׁשׁ דִּמְעָרָה שְׁנִיָּה, דְּחַד אֲלַכְסוֹן אָמְרִינַן תְּרֵי אֲלַכְסוֹנֵי לֹא אָמְרִינַן, וְהַיְנוּ דְקָתָנֵי עֶשְׂרִים. וְעוֹד צָרִיךְ לִבְדֹּק מִלְּמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה עֶשְׂרִים אַמָּה, דְּהַיְנוּ אַרְבָּעִים אַמָּה, דְּשֶׁמָּא זוֹ הִיא מְעָרָה שֶׁבְּמִזְרַח הֶחָצֵר וְיֵשׁ עֲדַיִן אַחֶרֶת כְּנֶגְדָּהּ בְּמַעֲרַב הֶחָצֵר, אִי נַמִּי זוֹ הִיא שֶׁבְּמַעֲרַב הֶחָצֵר וְיֵשׁ עֲדַיִן אַחֶרֶת בְּמִזְרַח הֶחָצֵר:
מָצָא מֵת אֶחָד בְּסוֹף עֶשְׂרִים בּוֹדֵק הֵימֶנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה. דְּמִי יֵימַר דְּמִבֵּית הַקְּבָרוֹת זֶה הַוְיָא הַהִיא מְעָרָה, שֶׁמָּא קֶבֶר אַחֵר הוּא וְחָצֵר אַחֶרֶת שֶׁל אָדָם אַחֵר, וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת גַּם לְשָׁם כָּל בְּדִיקוֹת דִּלְעֵיל, דִּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ שָׁם קֶבֶר כְּמוֹ כֵן יֵשׁ אֲחֵרִים:
שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. אַחֲרֵי שֶׁנִּמְצָא כְּבָר בְּשָׂדֶה זוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת:
שֶׁאִלּוּ מִתְּחִלָּה מְצָאוֹ. לְקֶבֶר זֶה קֹדֶם שֶׁמָּצָא הַשְּׁלֹשָׁה הָרִאשׁוֹנִים, הָיָה נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּפוּסָתוֹ, כְּדִתְנַן בָּרֵישָׁא הַמּוֹצֵא מֵת בִּתְחִלָּה כוּ' נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּפוּסָתוֹ: