ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק טז · משנה ב
כּוּשׁ. פֶּלֶךְ שֶׁהַנָּשִׁים טוֹוֹת בּוֹ. וְאַף עַל גַּב דִּפְשׁוּטֵי כְּלִי עֵץ הוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, מִשּׁוּם צִנֹּרֶת שֶׁל מַתֶּכֶת הַקְּבוּעָה בּוֹ:
אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְכֻוָּנִין. שֶׁאֵין שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים מְכֻוָּנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה:
טָמֵא. הַכּוּשׁ. דְּמֵבִיא הַטֻּמְאָה עַל עַצְמוֹ בְּכָל שֶׁהוּא:
הַקַּדָּר. מוֹכֵר הַקְּדֵרוֹת:
וְהַסַּל. הַמּוֹט שֶׁנּוֹשֵׂא בּוֹ אֶת הַקְּדֵרוֹת. וּבְמַסֶּכֶת כֵּלִים קוֹרֵהוּ אֵסֶל, דִּתְנַן הָתָם [פי"ז מט"ז] הָאֵסֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מָעוֹת:
וְאִם יֵשׁ בַּסַּל פּוֹתֵחַ טֶפַח. מֵבִיא טֻמְאָה עַל הַקְּדֵרוֹת שֶׁתַּחְתָּיו לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁתְּלוּיוֹת בּוֹ:
הַתְּלוּלִיּוֹת. לְשׁוֹן תֵּל:
הַקְּרוֹבוֹת בֵּין לָעִיר. הַסְּמוּכָה לְבֵית הַקְּבָרוֹת:
בֵּין לַדֶּרֶךְ. הַסָּמוּךְ לְבֵית הַקְּבָרוֹת:
אֶחָד חֲדָשׁוֹת וְאֶחָד יְשָׁנוֹת טְמֵאוֹת. מִפְּנֵי שֶׁהַנָּשִׁים קוֹבְרוֹת שָׁם נִפְלֵיהֶן, דְּעַד חֲמִשִּׁים אַמָּה אָזְלָא אִשָּׁה לְחוֹדַהּ וְקוֹבֶרֶת שָׁם הַנֵּפֶל שֶׁלָּהּ. אֲבָל רְחוֹקוֹת לֹא אָזְלָא לְחוֹדַהּ לִקְבֹּר בַּתֵּל, וְהוֹאִיל וּצְרִיכָה לְאִישׁ שֶׁיֵּלֵךְ עִמָּהּ, הוֹלֶכֶת לְבֵית הַקְּבָרוֹת וְאֵינָהּ קוֹבֶרֶת בַּתֵּל. וְהָא דִמְטַמְּאִינַן בִּישָׁנוֹת וַאֲפִלּוּ רְחוֹקוֹת, דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא קְרוֹבוֹת הָיוּ מִתְּחִלָּתָן וְחָרְבָה הָעִיר וְנִשְׁתַּכַּח הַדָּבָר:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כוּ'. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: