ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק טו · משנה י
הַמַּאֲהִיל עַל הַמֵּת וְנוֹגֵעַ בְּכֵלִים. הַכֵּלִים טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה מִטַּעַם חִבּוּרִים, כְּגוֹן דִּבְשָׁעָה שֶׁנָּגַע בַּמֵּת אוֹ מַאֲהִיל עָלָיו, נוֹגֵעַ כְּמוֹ כֵן בַּכֵּלִים:
וְאִם יֵשׁ בְּיָדָיו פּוֹתֵחַ טֶפַח טְמֵאִים. כֵּיוָן דְּיָדָיו מַאֲהִילוֹת עַל הַמֵּת וְעַל הַכֵּלִים, מְבִיאוֹת אֶת הַטֻּמְאָה:
שְׁנֵי בָתִּים. וּפִתְחֵיהֶן מְכֻוָּנִים זֶה כְנֶגֶד זֶה:
מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. וְנִשְׁאֲרוּ שְׁנֵי הַבָּתִּים טְמֵאִים. דְּאֹהֶל שֶׁל יָדָיו מְצָרֵף אֶת הַטֻּמְאָה כְּאִלּוּ שְׁנֵי הַחֲצָאִים מֻנָּחִים בָּזֶה וּבָזֶה:
וְאִם לָאו. דְּאֵין בְּיָדָיו פּוֹתֵחַ טֶפַח, גַּבְרָא מִיהָא טָמֵא הָוֵי, כְּדִתְנַן לְקַמָּן וְעַל עַצְמָן בְּכָל שֶׁהֵן, אֲבָל שְׁנֵי הַבָּתִּים טְהוֹרִים: