ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק טו · משנה ט
הַנּוֹגֵעַ בָּהּ. כָּל זְמַן שֶׁהִיא גוֹלֵל:
טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. דִּכְתִיב (במדבר יט) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, לְרַבּוֹת גּוֹלֵל וְדוֹפֵק:
וְהֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִים. דִּכְלִי חֶרֶס הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל טָהוֹר מִלִּטַּמֵּא בְאֹהֶל הַמֵּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא הוּא, הָא יֵשׁ צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָהוֹר, וּבִכְלִי חֶרֶס הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה מִגַּבּוֹ:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר וֽכוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים וּמְטַמֵּא, חוּץ מֵאָדָם, מִכָּל מָקוֹם מְטַמְּאִים הֵן מִשּׁוּם גּוֹלֵל כָּל זְמַן שֶׁהֵן גּוֹלֵל לַקֶּבֶר: