ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק טו · משנה ג
חָבִיּוֹת. שׁוּרוֹת הַרְבֵּה שֶׁל חָבִיּוֹת, זוֹ אַחַר זוֹ וְזוֹ עַל זוֹ:
שֶׁהֵן יוֹשְׁבוֹת עַל שׁוּלֵיהֶן. וּפִיהֶן לְמַעְלָה:
אוֹ מֻטּוֹת עַל צִדֵּיהֶן. וּפִיהֶן מִן הַצַּד:
בָּאֲוִיר. בַּגִּנָּה אוֹ בֶחָצֵר:
בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. בְּרֹחַב טֶפַח נוֹגְעוֹת זוֹ בָזוֹ:
טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה. לַצְּדָדִין קָתָנֵי לַהּ. דְּמֻטּוֹת עַל צִדֵּיהֶן אֲפִלּוּ כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה אֵין טָמֵא אֶלָּא מַה שֶּׁתַּחְתֵּיהֶן וְעַל גַּבֵּיהֶן, אֲבָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָן טָהוֹר, כֵּיוָן דְּאֵין כְּלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ, עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ מַצִּיל. וּמַה שֶּׁאֵינוֹ כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה אֲפִלּוּ שֶׁתַּחְתֵּיהֶן וְעַל גַּבֵּיהֶן טָהוֹר. וּבְיוֹשְׁבוֹת עַל שׁוּלֵיהֶן אֲפִלּוּ עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ אֵין מַצִּילוֹת, כֵּיוָן שֶׁאֵין הֶפְסֵק מֵאֲוִיר תּוֹכוֹ לָאֲוִיר שֶׁחוּצָה לוֹ, וְחָבִית עַצְמָהּ נִטְמְאָה וְנִטְמְאוּ כָל כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה, כִּדְאָמְרִינַן טַעֲמָא בְּסוֹף פֶּרֶק כַּוֶּרֶת:
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּטְהוֹרוֹת. דְּכֵיוָן דִּטְהוֹרוֹת הֵן דָּמוּ לְטַבְלָאוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁהַתַּחְתּוֹנוֹת סוֹתְמוֹת אֶת חֲלַל טֶפַח וְטֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה:
אֲבָל אִם הָיוּ טְמֵאוֹת. אֲפִלּוּ אֵין גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ, הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁגְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ טֶפַח מְבִיאוֹת אֶת הַטֻּמְאָה, שֶׁאֵין הַתַּחְתּוֹנוֹת סוֹתְמוֹת כֵּיוָן דִּטְמֵאוֹת מִידִי דַהֲוֵי אַקְּפוּלִין זוֹ עַל זוֹ וְטַבְלָאוֹת זוֹ עַל זוֹ:
אוֹ גְבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח. מְבִיאוֹת אֶת הַטֻּמְאָה, וַאֲפִלּוּ טְהוֹרוֹת, כֵּיוָן דְּנוֹגְעוֹת זוֹ בָזוֹ בְּרֹחַב טֶפַח נֶחְשָׁבוֹת כֻּלָּן כְּאֹהֶל אֶחָד: