ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק טו · משנה ב
טַבְלָיוֹת שֶׁל עֵץ. שֶׁהֵן סְמוּכוֹת זוֹ אֵצֶל זוֹ וְכָל אַחַת מֵהֶן גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְנוֹגְעוֹת בְּקַרְנוֹתֵיהֶן כָּל אַחַת בַּחֲבֶרְתָּהּ שֶׁאֶצְלָהּ, וְדֶרֶךְ קַרְנֵי הַטַּבְלָאוֹת שֶׁאֵין בְּרָחְבָּן טֶפַח, הִלְכָּךְ כֵּלִים שֶׁתַּחַת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהַטֻּמְאָה תַחְתֶּיהָ, טְמֵאִים, וְשֶׁתַּחַת הַשְּׁנִיָּה טְהוֹרִים:
הַנּוֹגֵעַ בַּשְּׁנִיָּה טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. וְאַף עַל גַּב דִּתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת וְכֵלִים בְּכֵלִים טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה, הַשְּׁלִישִׁי בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים טְמֵאִים טֻמְאַת עֶרֶב, הָא תְנַן הָתָם אֵין הָאֹהֶל מִתְחַשֵּׁב, הִלְכָּךְ טַבְלָא שֶׁהַטֻּמְאָה תַחְתֶּיהָ אֵינָהּ מִן הַמִּנְיָן:
עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ רִבּוּעַ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. כְּמִין תֵּבָה פְּרוּצָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַרְבַּע דְּפָנוֹת הָיוּ עוֹשִׂים לַשֻּׁלְחָן שֶׁהַשֻּׁלְחָן יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, וְאוֹתָהּ תֵּבָה פְּרוּצָה קָרוּי רִבּוּעַ. וּפְעָמִים שֶׁהַשֻּׁלְחָן בּוֹלֵט וְיוֹצֵא חוּץ מֵאוֹתוֹ רִבּוּעַ טֶפַח אוֹ פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר, וְהַשְׁתָּא קָאָמַר דְּצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַשֻּׁלְחָן בּוֹלֵט חוּץ מֵאוֹתוֹ רִבּוּעַ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, דְּמַה שֶּׁבְּתוֹךְ הָרִבּוּעַ אֵינוֹ מִצְטָרֵף. וְאִם טֻמְאָה נַמִּי בְתוֹךְ הָרִבּוּעַ מִבִּפְנִים, הָרִבּוּעַ חוֹצֵץ וּמוֹנֵעַ הַטֻּמְאָה מִלַּעֲבֹר לַחוּץ: