ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק טו · משנה א
סָגוֹס עָבֶה. הַךְ מַתְנִיתִין פֵּרַשְׁנוּהָ לְעֵיל בְּפֶרֶק הַבַּיִת שֶׁנִּסְדַּק [מִשְׁנָה ג']. וְאַיְדֵי דְבָעֵי לְמִתְנֵי טַבְלָיוֹת, הֲדַר תַּנְיֵהּ הָכָא:
וְאִם הָיוּ שֶׁל שַׁיִשׁ. אֲפִלּוּ עֶלְיוֹנָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח לָא חֲשִׁיבֵי אֹהֶל לְהָבִיא אֶת הַטֻּמְאָה, כֵּיוָן דְּהַתַּחְתּוֹנָה מְמַעֶטֶת אֶת הָאֲוִיר לְפִי שֶׁהֵן נֶחְשָׁבוֹת כָּאָרֶץ. אֲבָל טַבְלָאוֹת שֶׁל עֵץ אֵינָן חֲשׁוּבוֹת כְּקַרְקַע בִּזְמַן שֶׁהָעֶלְיוֹנָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, אַף עַל פִּי שֶׁהַתַּחְתּוֹנָה מְמַעֶטֶת אֶת הָאֲוִיר, הָעֶלְיוֹנָה מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה: