ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ה
יְרָקוֹת שֶׁמָּנוּ. הָנָךְ דִּתְנַן בְּרֵישׁ פִּרְקִין, אֵירוּס וְקִסּוֹם וְיַרְקוֹת חֲמוֹרִים וּדְלַעַת יְוָנִית. וְהַנְהוּ בִמְחֻבָּרִים. דְּאִי בִתְלוּשִׁים, אִי בְּשֶׁהֻכְשְׁרוּ לְקַבֵּל טֻמְאָה, לֹא חַיְצֵי, דְּדָבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה אֵינוֹ חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. וְאִי בְשֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ, הַיְנוּ אֳכָלִים טְהוֹרִים:
כִּפַּת הַבָּרָד. חֲתִיכַת הַבָּרָד. לְשׁוֹן מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים (תהלים קמז). אִי נַמִּי, בָּרָד הֶעָשׂוּי כְּכִפָּה. ארקוול"ט בְּלַעַ"ז:
וְהַכְּפוֹר. מַיִם הַנּוֹזְלִים וְיוֹרְדִים שֶׁקָּפְאוּ:
גְּלִיד. מֵי נְהָרוֹת קְפוּאִים:
וְהַמֶּלַח. כָּל הָנֵי אֵין מְבִיאִים וְלֹא חוֹצְצִים. לְפִי שֶׁהֵן נִמּוֹחִים וְאֵינָם מִתְקַיְּמִים:
דּוֹלֵג. בְּהֵמָה וְחַיָּה. וְקוֹפֵץ, בָּאָדָם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דּוֹלֵג וְקוֹפֵץ תַּרְוַיְהוּ בָּאָדָם, אֶלָּא דוֹלֵג שֶׁרַגְלוֹ אַחַת מֻנַּחַת בָּאָרֶץ וְדוֹלֵג בַּשְּׁנִיָּה, וְקוֹפֵץ, בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו:
וְהַטַּלִּית הַמְנַפְנֶפֶת. שֶׁמְּנִיפָתָהּ הָרוּחַ וְעוֹמֶדֶת בָּאֲוִיר כְּמוֹ קֻבָּה:
כָּבַשׁ אֶת הָאֶבֶן עַל גַּבֵּי הַטַּלִּית. שֶׁהָיְתָה אֶבֶן מֻנַּחַת בְּקָצֶה אֶחָד שֶׁל טַלִּית וְהֵנִיף הָרוּחַ הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי וְנַעֲשָׂה כְמִין אֹהֶל:
מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה. אִם הֶאֱהִילָה עַל הַמֵּת וְעַל הַכֵּלִים מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה עַל הַכֵּלִים:
הַבַּיִת שֶׁבַּסְּפִינָה. כְּגוֹן שֶׁהַבַּיִת בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה וּמַאֲהֶלֶת עַל הַכֵּלִים שֶׁבַּסְּפִינָה וְעַל הַמֵּת שֶׁבַּיָּם בְּשָׁעָה שֶׁהִיא מְהַלֶּכֶת. פֵּרוּשׁ אַחֵר, הַבַּיִת שֶׁבַּסְּפִינָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה, אֲפִלּוּ הֶאֱהִיל עַל הַמֵּת וְהַכֵּלִים שֶׁבַּסְּפִינָה אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה, דְּלָא חֲשִׁיב אֹהֶל. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: