ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ד
מַסֶּכֶת פְּרוּסָה. חוּטֵי הַשְּׁתִי כְּמוֹ שֶׁהֵן פְּרוּסִים בִּכְלִי הָאוֹרֵג קֹדֶם שֶׁיֶּאֱרֹג הַבֶּגֶד, אִם הָיוּ פְּרוּסִים עַל פְּנֵי אֲרֻבָּה שֶׁבֵּין בַּיִת לָעֲלִיָּה וְטֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, מַצֶּלֶת עַל הַכֵּלִים שֶׁלְּמַעְלָה. אֲבָל אִם מַאֲהֶלֶת עַל הַמֵּת וְעַל הַכֵּלִים אֵין מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה, דְּלָא חֲשִׁיבָא אֹהֶל עַד שֶׁתֵּאָרֵג:
וַחֲבִילֵי הַמִּטָּה. חֲבָלִים שֶׁל מִטָּה כְּשֶׁהִיא מְסֹרֶגֶת:
וְהַמִּשְׁפָּלוֹת. קֻפּוֹת שֶׁמּוֹצִיאִים בָּהֶן אֶת הַזֶּבֶל:
וְהַסְּרִיגוֹת שֶׁבַּחֲלוֹנוֹת. סְבָכוֹת שֶׁעוֹשִׂים בַּחַלּוֹנוֹת, חוֹצְצִים, שֶׁאֵין הַטֻּמְאָה עוֹבֶרֶת לְצַד אַחֵר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְכֻלָּן נֶקֶב כְּפוֹתֵחַ טֶפַח, שֶׁנֶּקֶב פּוֹתֵחַ טֶפַח מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה: