ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ד
וְהוֹצִיאוּהָ מִבַּיִת לְבַיִת. וּבְבַיִת שֵׁנִי יָלְדָה וָלָד מֵת, וּמְסַפְּקָא לָן אִם [יָצָא הַוָּלָד מֵת מִן הַבַּיִת] הָרִאשׁוֹן:
בִּזְמַן שֶׁהִיא נִטֶּלֶת בַּגַּפַּיִם. שֶׁחַבְרוֹתֶיהָ נוֹטְלוֹת אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לֵילֵךְ, חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יָצָא הַוָּלָד מֵת מִן הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן:
הַקֶּבֶר. רֶחֶם הָאִשָּׁה שֶׁנִּפְתָּח כְּשֶׁהַוָּלָד יוֹצֵא:
אֵין לַנְּפָלִים פְּתִיחַת הַקֶּבֶר וֽכוּ'. סִיּוּמָא דְמִלְּתָא דְרַבִּי יְהוּדָה הִיא. וְהָכִי קָאָמַר, הָא דְַאֲמַרַן שֶׁמִּשֶּׁנִּפְתַּח הַקֶּבֶר אֵין פְּנַאי לְהַלֵּךְ לֹא אֲמַרַן אֶלָּא בְּנֵפֶל שֶׁעִגֵּל רֹאשׁ כַּפִּיקָה, כְּלוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִגּוּל רֹאשׁ גָּדוֹל כַּפֶּלֶךְ הַזֶּה שֶׁהַנָּשִׁים טוֹוֹת בּוֹ הַחוּט שֶׁל שְׁתִי, אֲבָל אִם לֹא הָיָה לַנֵּפֶל עִגּוּל רֹאשׁ כְּפִיקָה אֶלָּא קָטָן מִזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּפְתַּח הַקֶּבֶר וְיָצָא רֹאשׁ הַוָּלָד לַחוּץ, יֵשׁ לָהּ פְּנַאי לְהַלֵּךְ וְחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יָצָא רֹאשׁוֹ מִן הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: