ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ב
אַחַד מֵהֶן. מֵאוֹתָם הַמְלַוִּים אֶת הַמֵּת לְקָבְרוֹ וְלֹא מִנּוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה. וְהוּא הַדִּין אִם הֵגִיף אֶת הַדֶּלֶת אָדָם אַחֵר, אֶלָּא אוֹרְחָא דְמִלְּתָא נָקַט:
הֵגִיף אֶת הַדֶּלֶת. כְּדֵי שֶׁלֹּא תִכָּנֵס הַטֻּמְאָה לַבַּיִת בְּשָׁעָה שֶׁיַּעַבְרוּ דֶרֶךְ אַכְסַדְרָה שֶׁלִּפְנֵי הַבַּיִת, דְּיֵשׁ תִּקְרָה עַל גַּבָּהּ:
אִם יָכוֹל הַדֶּלֶת לַעֲמֹד. בְּלֹא סְמִיכַת מַפְתֵּחַ, הֲוָה לֵיהּ מַפְתֵּחַ כְּמַאן דְּלֵיתֵיהּ וְהַדֶּלֶת חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה:
וְאִם לָאו טָמֵא. דְּכָל דָּבָר הַנִּסְמָךְ בְּכֵלִים אֵינוֹ חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה, כְּדַאֲמַרַן דְּאֵין אָדָם וְכֵלִים נַעֲשִׂים אֹהָלִים לְטַהֵר. וְהַיְנוּ טַעֲמָא דְתֶבֶן, וְהַיְנוּ טַעֲמָא דִגְרוֹגָרוֹת, וְהַיְנוּ טַעֲמָא דְטִיחַ, מִשּׁוּם דַּעֲמִידָתָן עַל יְדֵי כֵלִים שֶׁהֵם חָבִית וְקֻפָּה וְקַנְקַנִּים:
שֶׁהֵן נְתוּנִים בְּחַלּוֹן. שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֶפַח עַל טֶפַח שֶׁמֵּבִיא אֶת הַטֻּמְאָה מִבַּיִת לְבַיִת:
אִם יְכוֹלִים הַגְּרוֹגָרוֹת וְהַתֶּבֶן לַעֲמֹד בְּעַצְמָן. בְּלֹא חָבִית וְקֻפָּה:
טְהוֹרִים. שֶׁהַכֵּלִים כְּמוֹ שֶׁאֵינָן, וְהַגְּרוֹגָרוֹת וְהַתֶּבֶן מַצִּילִים. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ הַגְּרוֹגָרוֹת שֶׁהִסְרִיחוּ וְאֵינָן רְאוּיוֹת לַאֲכִילָה, וְכֵן הַתֶּבֶן מֻסְרָח וְאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילַת בְּהֵמָה וּמְבַטֵּל לְהוּ וְאֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָן, וּמִשּׁוּם הָכִי חַיְצֵי, דְּכָל הֵיכָא דְאֵין הַתֶּבֶן וְהַגְּרוֹגָרוֹת סוֹתְמִים הַכֹּל, כְּגוֹן הָכָא דְאִיכָּא מְקוֹם קֻפָּה וְחָבִית, אִי לֹא מְבַטֵּל לְהוּ לֹא חַיְצֵי:
וְאִם לָאו טְמֵאִין. וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא הֶחָבִית אִם הִיא שֶׁל חֶרֶס פִּיהָ כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה וּלְפִיכָךְ אֵינָהּ מַצֶּלֶת, שֶׁכָּל דָּבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה אֵינוֹ חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. אֲבָל אִם גַּב הֶחָבִית כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה, חוֹצֶצֶת בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה, שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מְקַבֵּל טֻמְאָה מִגַּבּוֹ:
בַּיִת שֶׁחֲצָצוֹ בְקַנְקַנִּים. וּפִיהֶן כְּלַפֵּי הַטֻּמְאָה, דְּעַכְשָׁיו אֵין מַצִּילִים:
וְטָח בְּטִיחַ. בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ:
אִם יָכוֹל הַטִּיחַ לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ טָהוֹר. שֶׁהַטִּיחַ חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה: