ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ה
כְּלֵי גְלָלִים. שֶׁל צְפִיעֵי בָקָר:
כְּלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה. כָּל הָנָךְ כֵּלִים, אֲפִלּוּ בְיַד עַם הָאָרֶץ טְהוֹרִים. וְאִם מֻנָּחִים עַל פִּי אֲרֻבָּה, מַצִּילִין עַל הַכֹּל אֲפִלּוּ עַל כְּלֵי שֶׁטֶף:
הָיָה כְלִי טָהוֹר לַקֹּדֶשׁ וְלַחַטָּאת. דְּהֵמְנִינְהוּ רַבָּנָן לְעַמֵּי הָאֲרָצוֹת עַל הַקֹּדֶשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא כָּל אֶחָד הוֹלֵךְ וּבוֹנֶה בָּמָה לְעַצְמוֹ, הִלְכָּךְ הַכְּלִי הַטָּהוֹר לַקֹּדֶשׁ מַצִּיל עַל הַכֹּל אֲפִלּוּ לְבֵית שַׁמַּאי. וְכֵן הֵן נֶאֱמָנִין עַל הַחַטָּאת שֶׁל אֵפֶר פָּרָה, דִּכְתִיב (במדבר יט) וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת, הַכֹּל נֶאֱמָנִים עַל שְׁמִירָתָהּ:
מִפְּנֵי שֶׁהַכֵּלִים טְהוֹרִים. כְּגוֹן כְּלֵי גְּלָלִים וּכְלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה שֶׁהֵן טְהוֹרִים מִלְּקַבֵּל טֻמְאָה. וְכֵן כְּלֵי חֶרֶס שֶׁהֵן טְהוֹרִין כְּשֶׁהֵן לַקֹּדֶשׁ וְלַחַטָּאת. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שֶׁל עַם הָאָרֶץ, נֶאֱמָן, שֶׁעַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן לַקֹּדֶשׁ וְלַחַטָּאת כְּדַאֲמַרַן.
כָּל אֵלּוּ מַצִּילִין עִם דָּפְנוֹת אֹהָלִים. כְּלוֹמַר חוֹצְצִין בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה כְּשֶׁהֵם מֻנָּחִים בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ דְּפָנוֹת לָאֹהָלִים, וְהַאי אֲרֻבָּה שֶׁבֵּין בַּיִת לָעֲלִיָּה כְּדָפְנוֹת אֹהָלִים חֲשִׁיבָא. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין דְּפָנוֹת, אֵין מַצִּילִים, כְּדִמְפָרֵשׁ וְאָזֵיל: