ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ח
פִּסַּת הָרֶגֶל. כַּף הָרֶגֶל הִיא הַפַּרְסָה:
שִׁשָּׁה בְכָל אֶצְבַּע. לְחָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת, הַיְנוּ שְׁלֹשִׁים:
קֻרְסָל. תַּרְגּוּם כְּרָעַיִם, קַרְסוּלִין. מְקוֹם חִבּוּר הָרֶגֶל וְהַשּׁוֹק:
קַטְלִית. לְמַעְלָה בְּרֹאשׁ הַיָּרֵךְ:
בַּקָּנֶה. עֶצֶם הַמְחֻבָּר לַיָּד. מִלְּשׁוֹן קְנֵה הַמִּדָּה, שֶׁבּוֹ מוֹדְדִים הָאַמָּה:
מַרְפֵּק. קוד"ו בְּלַעַ"ז:
מֵאָה וְאֶחָד מִזֶּה. שֶׁכָּל מַה שֶּׁמָּנָה עַד עַכְשָׁיו מִצַּד אֶחָד מֵהַגּוּף הוּא, כְּגוֹן יָד אֶחָד וְרֶגֶל אֶחָד וְדֹפֶן אַחַת:
מַפְתֵּחַ שֶׁל לֵב. הוּא הֶחָזֶה. שֶׁמִּפְּנֵי תְנוּעַת הֶחָזֶה מְנַשֵּׁב הָרֵאָה עַל הַלֵּב, נִמְצָא הֶחָזֶה פּוֹתֵחַ דֶּרֶךְ שֶׁמִּמֶּנּוּ יִכָּנֵס הָאֲוִיר וְיֵצֵא לַלֵּב:
בִּנְקָבָיו. הַבֵּיצִים וְגִיד הָאַמָּה:
בָּשָׂר כָּרָאוּי. כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה אֲרוּכָה וְיַבְרִיא, אִם הָיָה מְחֻבָּר בְּאָדָם חַי:
וְאֵין מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל. לְפִי שֶׁטֻּמְאַת אֹהֶל אֵינָהּ אֶלָּא אוֹ בְאָדָם שָׁלֵם כְּדִכְתִיב (במדבר יט) אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל, אוֹ בְּאֵבָר הַדּוֹמֶה לְאָדָם כְּדִכְתִיב (שם) בְּעֶצֶם אָדָם, מָה אָדָם יֵשׁ בּוֹ בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת וּמְטַמֵּא בְאֹהֶל, אַף אֵבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת מְטַמֵּא בְאֹהֶל: