ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ו
עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. דִּכְתִיב (במדבר יט) כָּל הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת. לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיָּמוּת:
מְגֻיָּד. מְחֻתָּךְ. לְשׁוֹן גֹּדּוּ אִילָנָא (דניאל ד):
זוֹקֵק לַיִּבּוּם. כָּל זְמַן שֶׁהוּא גּוֹסֵס יְבִמְתּוֹ אֲסוּרָה לְהִנָּשֵׂא:
וּפוֹטֵר מִן הַיִּבּוּם. אִם מֵת וְהִנִּיחַ בֵּן גּוֹסֵס, אִשְׁתּוֹ פְּטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם:
וּמַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה. אֶת אִמּוֹ, אִם הִיא בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן:
וּפוֹסֵל. אֶת אִמּוֹ מִן הַתְּרוּמָה, אִם בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל הִיא:
וְכֵן בְּהֵמָה וְחַיָּה אֵין מְטַמְּאִין. טֻמְאַת נְבֵלוֹת, עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם:
כִּזְנַב הַלְּטָאָה. כְּלוֹמַר לְמָה פִּרְכּוּס זֶה דוֹמֶה, לִזְנַב הַלְּטָאָה: