אור ברסלב
ברומו של עולם - על התפילה חלק א - מאמרים › פרק י - תפלה על הכלל

ברומו של עולם - על התפילה

חלק א - מאמרים · פרק י - תפלה על הכלל

פרק ט - תפלה לזכיה רוחנית

לְעוֹלָם יְצַעֵר אָדָם עַצְמוֹ עִם הַצִּבּוּר, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּמשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, יב) : "וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו". וְכִי לֹא הָיָה לוֹ לְמשֶׁה כָּר אוֹ כֶּסֶת לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם? אֶלָּא כָּךְ אָמַר משֶׁה: הוֹאִיל וְיִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִן בְּצַעַר, אַף אֲנִי אֶהְיֶה עִמָּהֶם בְּצַעַר. (תענית יא)

א - יבאר עצם החיוב לבקש רחמים על הכלל.

בְּסֵפֶר "מִשְׁנַת רַבִּי אַהֲרֹן" מְבָאֵר גֹּדֶל הַחִיּוּב לְאָדָם לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים לֹא רַק עַל עַצְמוֹ, אֶלָּא גַּם עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, מִקַּל וָחֹמֶר מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁבִּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל אַנְשֵׁי סְדוֹם הָרְשָׁעִים, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

גָּדוֹל הוּא הַחִיּוּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הַכְּלָל וְהַפְּרָט, וְכַמְפֹרָשׁ בִּבְרָכוֹת (יב:): כֹּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ - נִקְרָא חוֹטֵא וְכוּ'. אָמַר רָבָא: אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא, צָרִיךְ שֶׁיֶּחֱלֶה עַצְמוֹ עָלָיו. וְזֶהוּ עַל יָחִיד, וּמִכָּל שֶׁכֵּן עַל יְחִידִים הַנְּתוּנִים בְּצָרָה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ. וְעַד הֵיכָן חִיּוּב תְּפִלָּה, לָמַדְנוּ מִתְּפִלַּת אַבְרָהָם אָבִינוּ עַל אַנְשֵׁי סְדוֹם. דְּהִנֵּה, "אַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים מְאֹד לַה'" (בראשית יג, יג), וְהָיוּ אַכְזָרִים בְּתַכְלִית, הֵפֶךְ גָּמוּר מֵאַבְרָהָם שֶׁהָיָה עַמּוּד הַחֶסֶד, וְזוֹהִי מִדָּתוֹ, כָּאָמוּר (מיכה ז, כ): "חֶסֶד לְאַבְרָהָם", וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי סנהדרין פי"א), שֶׁהַחֶסֶד הִתְגַּלְגֵּל לָעוֹלָם בִּשְׁבִילוֹ. וְיָדוּעַ לַיּוֹדְעִים בְּכוֹחוֹת הַנֶּפֶשׁ, כַּמָּה רִחוּק וְשִׂנְאָה יֵשׁ מִמִּי שֶׁהוּא טוֹב - לְהִפּוּכוֹ. וְאַנְשֵׁי סְדֹם, שֶׁהָיוּ בְּתַכְלִית הָאַכְזָרִיּוּת, מְגֻנִּים הָיוּ עַד מְאֹד בְּעֵינָיו, וּמְרֹחָקִים הֵימֶנּוּ תַּכְלִית רִחוּק, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נִמְנַע מִלְּהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, וְהִשְׁתַּדֵּל כָּל כָּךְ בְּהַצָּלָתָם עַד כְּדֵי מְסִירוּת נֶפֶשׁ, דַּהֲלֹא הָיָה חוֹשֵׁשׁ לַחֲרוֹן אַף שֶׁהֻצְרַךְ לְבַקֵּשׁ פַּעֲמַיִם "אַל יִחַר וְגוֹ'" (בראשית יח ל, לב). וְאַבְרָהָם הַנִּקְרָא יְרֵא ה', כַּמָּה הָיָה יָרֵא מֵחֲרוֹן אַף, חַס וְחָלִילָה. וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא נִמְנַע מִלְּהִתְפַּלֵּל וְלִטְעוֹן עֲבוּרָם, וּבְהִתְאַמְּצוּת כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה, וּבִתְבִיעָה, כִּבְיָכוֹל, מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהַיְנוּ, דְּמִצַּד מִדַּת הַחֶסֶד הִרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ מְחֻיָּב לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדָם, וּבְכָל טַצְדְּקֵי (תַּחְבּוּלוֹת) דְּאֶפְשָׁר - וּמֵעַתָּה, כַּמָּה יִגְדַּל הַחִיּוּב לְאֵין שִׁעוּר לְהִתְפַּלֵּל עַל עַם יִשְׂרָאֵל, עַל הַכְּלָל וְעַל הַפְּרָט, בְּכָל הָעִנְיָנִים שֶׁתִּקְּנוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה לְהִתְפַּלֵּל.

רִבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת וְכוּ' (אבות ג). וּבְרַבֵּנוּ יוֹנָה: זֶה הָעִנְיָן רְצוֹנוֹ לוֹמַר - שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל עַל שְׁלוֹם כָּל הָעוֹלָם, וּלְהִצְטַעֵר עַל צַעַר שֶׁל אֲחֵרִים. וְכֵן דַּרְכָּם שֶׁל צַדִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים לה, יג): "וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק וְגוֹ'", שֶׁאֵין לָאָדָם לַעֲשׂוֹת תַּחֲנוּנָיו וּבַקָּשָׁתוֹ לִצְרָכָיו בִּלְבַד, אַךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּל בְּנֵי אָדָם שֶׁיַּעַמְדוּ בְשָׁלוֹם, וּבִשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת יֵשׁ שָׁלוֹם לָעוֹלָם.

וְהִנֵּה, "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהלים פט, ג). וְתוֹרָה, תְּחִלָּתָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים, וְסוֹפָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים (סוטה יד.). וּמֵעַמּוּדֵי הַחֶסֶד הוּא הַנְּשִׂיאָה בְּעֹל עִם חֲבֵרוֹ בְּכָל עִנְיָן שֶׁל סֵבֶל וְקֹשִׁי שֶׁל חֲבֵרוֹ. וּנְשִׂיאָה בְּעֹל, הַיְנוּ בֵּין בְּמַעֲשֶׂה, לְהִשְׁתַּתֵּף בְּפֹעַל וְלַעֲזֹר לוֹ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר, וּבֵין בְּהַרְגָּשָׁה, שֶׁיַּרְגִּישׁ כְּאִלּוּ מֻטָּל עָלָיו עֻלּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְעִנְיַן נוֹשֵׂא בְּעֹל בְּמַעֲשֶׂה, מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה גַּבֵּי חֲסִידוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמות ב, יא): "וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם", וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מַהוּ "וַיַּרְא"? שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּסִבְלוֹתָם וּבוֹכֶה, וְאָמַר: חֲבָל לִי עֲלֵיכֶם! מִי יִתֵּן מוֹתִי עֲלֵיכֶם! שֶׁאֵין לְךָ מְלָאכָה קָשָׁה מִמְּלֶאכֶת הַטִּיט. וְהָיָה נוֹתֵן כְּתֵפָיו וּמְסַיֵּעַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן (שמו"ר פ"א כז). וּפֵרוּשׁ הַלָּשׁוֹן "וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" - הַיְנוּ, הַרְגָּשָׁה בְּחוּשׁ מַמָּשׁ - נָתַן עֵינָיו וְלִבּוֹ לִהְיוֹת מֵיצֵר עֲלֵיהֶם (רש"י שמות שם). וּמִזֶּה נִלְמַד גַּם כֵּן בְּגֹדֶל הַחִיּוּב לְהִשְׁתַּתֵּף בְּצַעַר חֲבֵרוֹ כְּשֶׁהוּא בְּצָרָה, וְכָל שֶׁכֵּן בְּסַכָּנָה, וְכָל שֶׁכֵּן בְּצַעַר הָרַבִּים.

ב - חובה להשתתף בצערן של ישראל, ואפלו כשאין בידו לעזר ולהועיל - חיב להצטער עמם.

לֹא יֹאמַר אָדָם: מֵילָא, אִם יֵשׁ בְּיָדִי לַעֲזֹר לְאָחִי, אֶעֱזֹר לוֹ. אֲבָל, אִם בֵּין כָּךְ אֵין בְּיָדִי לַעֲזֹר לוֹ - מַה יִּתֵּן וּמַה יּוֹסִיף שֶׁאֶצְטַעֵר עִמּוֹ. אֶלָּא חַיָּב לְהִצְטַעֵר עִמּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לַעֲזֹר לוֹ. וְהַדְּבָרִים מְבֹאָרִים בְּ"מִשְׁנַת רַבִּי אַהֲרֹן" לְר' אַהֲרֹן קוֹטְלֵר, זֶה לְשׁוֹנוֹ:

וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית יא.): יְצַעֵר אָדָם עִם הַצִּבּוּר, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּמשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁצִּעֵר עִם הַצִּבּוּר לְגַבֵּי מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, יב): "וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ". וְכִי לֹא הָיָה לוֹ לְמשֶׁה כַּר אַחַת אוֹ כֶּסֶת אַחַת לֵישֵׁב עָלֶיהָ? - אֶלָּא כָּךְ אָמַר משֶׁה: הוֹאִיל וְיִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין בְּצַעַר - אַף אֲנִי אֶהְיֶה עִמָּהֶם בְּצַעַר וְכוּ'. הֲרֵי, דְּהַחִיּוּב לְהִצְטַעֵר עִם הַצִּבּור, אֵינוֹ רַק בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹעֶלֶת לַצִּבּוּר, אֶלָּא גַּם בְּאֹפֶן שֶׁאֵין לַצִּבּוּר תּוֹעֶלֶת מִצַּעֲרוֹ, דְּצָרִיךְ, פָּשׁוּט, לְצַעֵר עַצְמוֹ בְּצַעֲרָא דְגוּפָא. שֶׁכָּךְ מְחֻיֶּבֶת לִהְיוֹת הַרְגָּשָׁתוֹ בְּצַעַר הַצִּבּוּר - שֶׁיִּרְצֶה וְיִתְאַוֶּה לְהִצְטַעֵר יַחַד עִם הַצִּבּוּר. וְיֵשׁ בְּדָבָר זֶה מִשּׁוּם דְּבֵקוּת בְּמִדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ. וּכְמוֹ שֶׁנִּצְטַוִּינוּ "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח, ט), וֶהֱוֵי דוֹמֶה לוֹ, דְּמַה הוּא כְּתִיב בֵּהּ (תהלים צא, טו): "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה", וּ"בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר" (ישעיה סג, ט). וּבִזְמַן שֶׁאָדָם מִיִּשְׂרָאֵל מִצְטַעֵר, שְׁכִינָה מַה לָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת: קַלָּנִי מֵרֹאשִׁי קַלָּנִי מִזְּרוֹעִי (חגיגה טו: סנהדרין מו.), אַף אָנוּ חַיָּבִים לְהִצְטַעֵר בְּצַעַר חֲבֵרֵינוּ. וְכֵן הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ רַזַ"ל, אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁנַת רְעָבוֹן מִטַּעַם הַנַּ"ל, דְּיֵשׁ לְהִשְׁתַּתֵּף בְּצַעַר הַצִּבּוּר.

וְכָתַב הַ"חֲזוֹן אִישׁ", הוּבָא בְּסֵפֶר "אָרְחוֹת אִישׁ": אָדָם שֶׁחָסֵר רֶגֶשׁ מֵהִשְׁתַּתְּפוּת בְּצַעַר זוּלָתוֹ, הָעֵצָה לָזֶה - לְהִתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ, וְאַף שֶׁאֵין הַדְּבָרִים יוֹצְאִים מִכָּל לִבּוֹ - יִתְפַּלֵּל עָלָיו, וַאֲפִלּוּ אִם הַמִּצְטַעֵר אָדָם הֲמוֹנִי, הֶדְיוֹט וּבָזוּי. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְכֵן זוֹ עֵצָה נִפְלָאָה לְאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׂנְאָה עַל חֲבֵרוֹ אוֹ קִנְאָה בַּחֲבֵרוֹ - יִתְפַּלֵּל עָלָיו לִשְּׁלוֹמוֹ וּלְהַצְלָחָתוֹ, וּבָזֶה תּוּסַר הַקִּנְאָה וְהַשִּׂנְאָה מִלִּבּוֹ.

ג - גדל ענשו של הפורש מצער הצבור ואין משתתף בצערם.

מוּבָא בְּסֵפֶר "מִשְׁנַת רַבִּי אַהֲרֹן" גֹּדֶל עֹנֶשׁ הַפּוֹרֵשׁ מִצַּעַר הַצִּבּוּר, וְאוֹמֵר שָׁלוֹם עָלַיִךְ נַפְשִׁי, מַה לִּי וְלָהֶם. וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְאִם אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּצַעַר הַצִּבּוּר, וְהוּא שָׁרוּי בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ, חַס וְחָלִילָה, נֹכַח צַעַר הַצִּבּוּר - עַד כַּמָּה צָרִיךְ לִתְבֹּעַ אֶת עַצְמוֹ עַל כָּכָה. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: תָּנוּ רַבָּנָן, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין בְּצַעַר וּפֵרַשׁ אֶחָד מֵהֶם, בָּאִין שְׁנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁמְּלַוִּין לוֹ לָאָדָם וְכוּ', וְאוֹמְרִים: פְּלוֹנִי זֶה, שֶׁפֵּרַשׁ מִן הַצִּבּוּר, אַל יִרְאֶה בְּנֶחָמַת צִבּוּר. תַּנְיָא אִידָךְ, בִּזְמַן שֶׁהַצִּבּוּר שָׁרוּי בְצַעַר, אַל יֹאמַר אָדָם: אֵלֵךְ לְבֵיתִי, וְאוֹכַל וְאֶשְׁתֶּה, וְשָׁלוֹם עָלַיִךְ נַפְשִׁי. וְאִם עוֹשֶׂה כֵן - עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיה כב, יג): "וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ וְגוֹ'", מַה כְּתִיב בַּתְרֵהּ (שם יד): "וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן". וְהִנֵּה, מִקְרָא זֶה דְּרָשׁוּהוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּבְּרַיְתָא (יומא פו.), דְּאַרְבָּעָה חִלּוּקֵי כַפָּרָה עַל עָוֹן חִלּוּל הַשֵּׁם; דְּהָכִי אַמְרִינָן הָתָם: אֲבָל, מִי שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם בְּיָדוֹ, אֵין לוֹ כֹּחַ בִּתְשׁוּבָה לִתְלוֹת, וְלֹא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר, וְלֹא בְּיִסּוּרִין לְמָרֵק, אֶלָּא כֻּלָּן תּוֹלִין וּמִיתָה מְמָרֶקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): "וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן". וַהֲרֵי דִּקְרָא זֶה מְדַבֵּר בְּעָוֹן חִלּוּל הַשֵּׁם, שֶׁהוּא חָמוּר מֵחַיָּבֵי כְרִיתוּת וּמֵחַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין, וְהָכָא דְּרָשׁוּהוּ בְּמִי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּתֵּף בְּצַעַר הַצִּבּוּר. וַהֲרֵי לָנוּ כַּמָּה נוֹרָא הֶעָוֹן הַזֶּה שֶׁל מִי שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּצַעַר הַצִּבּוּר, שֶׁכַּפָּרָתוֹ חֲמוּרָה וְקָשָׁה מֵחַיָּבֵי כְרִיתוּת וְחַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין. וְהַדָּבָר מַבְהִיל עַד מְאֹד, לְהִתְבּוֹנֵן בְּגֹדֶל הַחוֹבָה לְהִצְטַעֵר וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הַצִּבּוּר.

אֱלִימֶלֶךְ, מַכְלוֹן וְכִלְיוֹן, גְּדוֹלֵי הַדּוֹר הָיוּ וּפַרְנְסֵי הַדּוֹר, וּמִפְּנֵי מָה נֶעֶנְשׁוּ? - שֶׁהָיָה לָהֶם לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל בְּנֵי דוֹרָם, וְלֹא בִקְּשׁוּ. (בבא בתרא צא)

ד - מעלת תפלת צבור.

מַעֲלָה א. רִבִּי נָתַן אוֹמֵר (ברכות ח): מִנַּיִן שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹאֵס בִּתְפִלָּתָן שֶׁל רַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לו, ה): "הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס".

מַעֲלָה ב. "פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם" (תהלים קב, יח). פָּתַח בִּלְשׁוֹן יָחִיד - "תְּפִלַּת הָעַרְעָר", וְסִיֵּם בִּלְשׁוֹן רַבִּים - "וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם" - לוֹמַר לְךָ, שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ תְּפִלַּת רַבִּים, זוֹכֶה גַּם הָעַרְעָר, שֶׁאֵין בּוֹ זְכוּת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁתִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ. וְהַיְנוּ, "מָתַי פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר" - שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵינוֹ רָאוּי, תְּפִלָּתוֹ מִתְקַבֶּלֶת - כַּאֲשֶׁר "וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם" - כְּשֶׁיֵּשׁ תְּפִלַּת רַבִּים. (מעלות התפלה)

מַעֲלָה ג. אֵימָתַי אַף תְּפִלַּת יָחִיד בְּבֵיתוֹ מְקֻבֶּלֶת יוֹתֵר? דַּוְקָא כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁרַבִּים מִתְפַּלְּלִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. אָז, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עִמָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִתְפַּלֵּל בְּשָׁעָה שֶׁהֵם מִתְפַּלְּלִים - מְקֻבָּל יוֹתֵר. הֲרֵי לְךָ מַעֲלַת תְּפִלַּת הַצִּבּוּר, שֶׁמַּשְׁפִּיעָה עַל הַיָּחִיד, וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁנִּמְצָא בְּצִבּוּר מַמָּשׁ. (מהרש"א ברכות ח)

מַעֲלָה ד. כָּתַב בַּעַל הַ"תַּנְיָא": הִתְבּוֹנֵן, כִּי אֲנָשִׁים צַדִּיקִים וּקְדוֹשִׁים אֵינָם יְכוֹלִים לוֹמַר קַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה, וְאִלּוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים וְעַמֵּי הָאָרֶץ יְכוֹלִים לוֹמַר. וְכָל בֵּי עֲשָׂרָה, שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא.

מַעֲלָה ה. כֵּיוָן שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְאֵינוֹ מוֹצֵא עֲשָׂרָה - מִיָּד הוּא כּוֹעֵס (ברכות ו). וְעַל פִּי זֶה, כָּתַב הָרַמְבַּ"ן (בהשמטות למסכת גיטין לח), יוּבַן אֵיךְ שִׁחְרֵר רִבִּי אֶת עַבְדּוֹ לְצֹרֶךְ מִנְיָן, וַהֲלֹא אָסוּר לְשַׁחְרֵר אָדָם אֶת עַבְדּוֹ כְּנַעֲנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, מו): "לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ. וְתֵרֵץ, כֵּיוָן שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס כְּשֶׁאֵין מוֹצֵא מִנְיָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת - דּוֹחָה מִצְוַת מִנְיָן וּתְפִלָּה בְּצִבּוּר מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּתּוֹרָה. (מעלות התפלה)

מַעֲלָה ו. הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה מַקְשָׁה: וְכִי תְפִלָּה אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל לָשׁוֹן? וַהֲרֵי אָמַר ר"י: אַל יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּית. וּמְתָרֵץ - כָּאן בְּצִבּוּר, כָּאן בְּיָחִיד. שֶׁבְּצִבּוּר שׁוֹרָה שְׁכִינָה, וּלְגַבֵּי שְׁכִינָה מוּבָן כָּל לָשׁוֹן, וַאֲפִלּוּ אֲרַמִּית יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל.

מַעֲלָה ז. בְּפֶרֶק קָמָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה: מִנַּיִן לִגְזַר דִּין שֶׁל צִבּוּר, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנֶּחְתַּם כְּבָר, נִקְרַע בִּתְפִלָּתָם - שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, ז): "מִי כַּה' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו".

מַעֲלָה ח. בְּיַלְקוּט אֵיכָה: "נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם" (איכה ג, מא) - אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא אִם כֵּן שָׂם נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ. כְּלוֹמַר, לֹא רַק בַּחִיצוֹנִיּוּת נוֹשֵׂא אֶת כַּפּוֹת יָדָיו וּמִתְפַּלֵּל, אֶלָּא שָׂם אֶת נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ וּמִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. וְשׁוֹאֵל הַמִּדְרָשׁ: הֲרֵי לָמַדְנוּ, "וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וְגוֹ'" (תהלים עח, לו), וּסְמִיךְ לֵהּ (שם לח): "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן". שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה אֶלָּא דֶּרֶךְ פִּתּוּי - ה' מְכַפֵּר. וּמְתָרֵץ - כָּאן בְּצִבּוּר, כָּאן בְּיָחִיד. כִּי בְּיָחִיד צָרִיךְ כַּוָּנָה מְיֻחֶדֶת מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּצִבּוּר.

וְהַטַּעַם לְכָךְ, שֶׁעֶצֶם זֶה שֶׁעוֹזֵב הָאָדָם עֲסָקָיו וְטוֹרֵחַ וּבָא לִתְפִלָּה בְּצִבּוּר בַּשָּׁעָה שֶׁקָּבְעוּ, מְקַדֵּשׁ בְּכָךְ שֵׁם שָׁמַיִם בָּרַבִּים, וּתְפִלָּתוֹ לְעוֹלָם מְקֻבֶּלֶת יוֹתֵר.

מַעֲלָה ט. כְּתִיב (דברים ד, ז): "מִי כַּה' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו", וְהַכְּתִיב (ישעיה נה, ו): "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ" - לָא קַשְׁיָא - הָא בְּיָחִיד, הָא בְּצִבּוּר. כִּי בְּיָחִיד יֵשׁ זְמַנִּים מְיֻחָדִים שֶׁהַתְּשׁוּבָה שֶׁלּוֹ מְקֻבֶּלֶת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּרַבִּים שֶׁקּוֹבְעִים עַצְמָם לִתְשׁוּבָה, אָז נַעֲשֶׂה בָזֶה יִחוּד גָדוֹל וְנוֹרָא בַּשָּׁמַיִם, כִּי תְּשׁוּבַת הָרַבִּים מְסֻגֶּלֶת בְּכָל עֵת, וְאֵין לוֹ שׁוּם זְמַן קָבוּעַ. רַק, תָּמִיד, עַל יְדֵי תְשׁוּבַת הָרַבִּים בִּתְפִלָּה וּתְשׁוּבָה בְּיַחַד, נִתְגַּלֶּה עַל יְדֵי זֶה עֵת רָצוֹן גָּדוֹל בַּשָּׁמַיִם, לְקַשֵּׁר נַפְשׁוֹתֵיהֶם בַּשֹּׁרֶשׁ, וּלְהַמְתִּיק כָּל הַדִּינִים, וּלְהַשְׁפִּיעַ לָהֶם וּלְכָל הָעוֹלָם כָּל מִינֵי הַשְׁפָּעוֹת בָּעוֹלָם. לָכֵן, מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים אִם אֶפְשָׁר לְקַבֵּץ עֲשָׂרָה חֲבֵרִים כְּאֶחָד שֶׁיַּעַסְקוּ בִּתְשׁוּבָה בְּיַחַד, וְאָז - אַשְׁרֵי חֶלְקָם, כִּי מִתְגַּלֶּה עַל יְדֵי זֶה עֵת רָצוֹן גָדוֹל וְנוֹרָא.

מַעֲלָה י. מִדִּבְרֵי הֶ"חָפֵץ חַיִּים" מֵעִנְיַן תְּפִלָּה בְּצִבּוּר כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַטֵּל קְדֻשָּׁה וְאָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא: כִּי יֵשׁ כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁנָּקֵל בְּעֵינֵיהֶם, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, לְהִתְפַּלֵּל בִּיחִידִי בְּבֵיתָם בְּכָל יְמוֹת הַחוֹל, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים גֹּדֶל הַמִּצְוָה שֶׁיֵּשׁ בִּתְפִלָּה בְּצִבּוּר. עַל כֵּן מָצָאתִי עַצְמִי כִּמְחֻיָּב בַּדָּבָר, לְהַעְתִּיק לִפְנֵי הַכֹּל גֹּדֶל הַמִּצְוָה שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה; כִּי כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל הָאָדָם בְּצִבּוּר, לְבַד מַה שֶּׁמִּתְרוֹמֵם בָּזֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ" (משלי יד, כח), עוֹד הוּא מְקַיֵּם בָּזֶה עוֹד כַּמָּה מִצְוֹת רַבּוֹת; אֲמִירַת הַ'בָּרְכוּ' וַעֲנִיַּת 'אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא' וּקְדֻשָּׁה. וְכַמָּה גָדוֹל עִנְיָנָם וְרֹב חֲשִׁיבוּתָם בְּעֵינֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מִתְעוֹרֶרֶת אַהֲבָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, וּמַזְכִּיר גָּלוּתָם, וּמְמַהֵר גְּאֻלָּתָם.

וְכֵן אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (מובא בתניא רבתי): בְּרוּכִים לִי שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְיוֹרְדֵי מֶרְכָּבָה אִם תַּגִּידוּ לְבָנַי מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית, בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִים לְפָנַי 'קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת', וְלַמְּדוּ אוֹתָם שֶׁיִּשְּׂאוּ עֵינֵיהֶם לַמָּקוֹם נֶגֶד בֵּית תְּפִלָּתָם, וְיָרִימוּ עִקְבוֹתֵיהֶם עִם גּוּפָם בְּשָׁעָה שֶׁמְּקַדְּשִׁין אוֹתִי, כִּי אֵין הֲנָאָה בְּעוֹלָמִי כְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁעֵינֵיהֶם נְשׂוּאוֹת בְּעֵינַי וְעֵינַי נְשׂוּאוֹת בְּעֵינֵיהֶם. וְאוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי אוֹחֵז בְּכִסֵּא כְבוֹדִי בִּדְמוּת יַעֲקֹב, וּמְחַבְּקָהּ וּמְנַשְּׁקָהּ, וּמַזְכִּיר גָּלוּתָם, וּמְמַהֵר גְּאֻלָּתָם. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

כִּי אִם יִשְׂרָאֵל הָיוּ עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה - מִיָּד הָיוּ נִגְאָלִין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וּכְעִנְיָן זֶה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ג), שֶׁנִּגְלָה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לְרִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר לוֹ, כִּי בְּכָל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְעוֹנִין 'אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ' - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַעְנֵעַ רֹאשׁוֹ וְאוֹמֵר: אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ כָּךְ, וּמָה לוֹ לְאָב שֶׁהִגְלָה אֶת בָּנָיו מֵאַרְצָם, וְאוֹי לָהֶם לְבָנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם. מָתַי אָשׁוּב לְהֵיכָלִי, מָתַי אֲקַבֵּץ אֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל בָּנַי מִבֵּין הָאֻמּוֹת עוֹבְדֵי גִלּוּלִים, שֶׁיְּהוּ מְפָאֲרִין וּמְרוֹמְמִין אֶת קְדֻשַּׁת שְׁמִי הַגָּדוֹל (סיום לשון זה מובא ברוקח בהלכות ברכות).

עוֹד אִיתָא בַּגְּמָרָא: אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, כֹּל הָעוֹנֶה אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּכָל כּוֹחוֹ [הַיְנוּ, בְּכָל כַּוָּנָתוֹ], קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, ב): "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ ה'". וְאָמַר שָׁם עוֹד, דַּאֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ שֶׁל מִינוּת, מוֹחֲלִין לוֹ. וְהֶאֱרַכְתִּי עוֹד מֵעִנְיַן מַעֲלַת עֲנִיַּת "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא" בְּסֵפֶר "אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל" ח"ב.

ר' חַיִּים מִוּוֹלוֹזִ'ין בְּפֵרוּשׁוֹ לְאָבוֹת "רוּחַ חַיִּים", רוֹאֶה בְּדִבְרֵי הַמִּשְׁנָה "אַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ" כְּהֶמְשֵׁךְ יָשִׁיר לִתְחִלַּת הַמִּשְׁנָה הַמְדַבֶּרֶת עַל זְהִירוּת בַּתְּפִלָּה. וּלְפִי זֶה פֵּרֵשׁ הַמַּאֲמָר "אַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ" - לֹא תִתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת בִּפְנֵי עַצְמְךָ, כִּי אִם תִּתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁתִּהְיֶה רָשָׁע, חַס וְחָלִילָה, כִּי הַתְּפִלָּה בְּיָחִיד צְרִיכָה כַּוָּנָה יְתֵרָה וּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, וְאִם לַאו - תְּפִלָּתוֹ נִדְחֵית לְבַר (לַחוּץ). וְזֶה [הַתְּפִלָּה בְּכַוָּנָה יְתֵרָה], אֵינוֹ מָצוּי, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, בִּזְמַנֵּנוּ. אֲבָל, עִם הַצִּבּוּר, אַף שֶׁלֹּא תִהְיֶה תְפִלָּתוֹ כָּל כָּךְ בְּכַוָּנָה שְׁלֵמָה - עִם כָּל זֶה אֵינָהּ נִמְאֶסֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, "פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם" (תהלים קב, יח), כִּי "עַרְעָר" פֵּרוּשׁוֹ יְחִידִי, כְּמוֹ "כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה" (ירמיה יז, ו). רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שֶׁתְּפִלַּת יָחִיד פּוֹנִים [בּוֹדְקִים] אוֹתָהּ עַל כָּל צַד בְּדִקְדּוּק וְחִפּוּשׂ בְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם דֶּרֶךְ עֲלִיּוֹת, אִם הִיא רְאוּיָה לַעֲלוֹת, אִם לַאו, חַס וְחָלִילָה. אֲבָל, "לֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם" - תְּפִלַּת צִבּוּר, דְּאַף אִם אֵינָהּ רְאוּיָה כָּל כָּךְ לַעֲלוֹת, אֵין מְדַקְדְּקִין עָלֶיהָ כָּל כָּךְ בִּזְכוּת הַצִּבּוּר, וְאֵינָהּ נִמְאֶסֶת, עַל כָּל פָּנִים. וְאָמַר: 'הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִתְפִלָּה' - לְהִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר, 'וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ' - לִפְרוֹשׁ מִן הַצִּבּוּר.

וּבַטּוּר "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" (אורח חיים סי' צ) נִפְסָק: לֹא יִתְפַּלֵּל אָדָם אֶלָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עִם הַצִּבּוּר, שֶׁאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן (ברכות ח.): אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. פֵּרוּשׁ - עִם הַצִּבּוּר. וּמוֹסִיף נֹפֶךְ לִדְבָרִים אֵלּוּ, רַבֵּנוּ יְחִיאֵל בַּר יְקוּתִיאֵל בַּר בִּנְיָמִין הָרוֹפֵא, בְּסֵפֶר "מַעֲלוֹת הַמִּדּוֹת": ...גְּדוֹלָה הִיא תְּפִלָּתָן שֶׁל רַבִּים לִפְנֵי 'הַמָּקוֹם', שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צָרְכֵיהֶן קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עֲלֵיהֶן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה, כד): "וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה, עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע", לְפִי שֶׁזְּכוּתָן שֶׁל רַבִּים גָּדוֹל לִפְנֵי הַמָּקוֹם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים נה, יט): "פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי, כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי".

ה - תפלה על הרשעים שיחזרו בתשובה.

כָּתַב הָרַב "פֶּלֶא יוֹעֵץ" בְּסִפְרוֹ "בֵּית תְּפִלָּה", וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל בְּכָל הַתְּפִלּוֹת וְהַתְּחִנּוֹת וְהַבַּקָּשׁוֹת, שֶׁלֹּא עַל עַצְמוֹ בִּלְבַד יְבַקֵּשׁ, אֶלָּא עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כֹּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ - נִקְרָא חוֹטֵא. וְאִם אָמְרוּ עַל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, שֶׁהָיָה נֶעֱנַשׁ, שֶׁהָרוֹצֵחַ, שֶׁהָיָה גּוֹלֶה לְעָרֵי מִקְלָט, לֹא יָשׁוּב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל - תָּלָה [הַכָּתוּב] שִׁיבַת הָרוֹצֵחַ לְבֵיתוֹ בְּמִיתַת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, לְפִי שֶׁהָיָה לוֹ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל דּוֹרוֹ שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי כָךְ. וְאִם כָּךְ הָיָה נֶעֱנַשׁ עַל רָעַת הַגּוּף, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה עַל רָעַת הַנֶּפֶשׁ. הִנֵּה כִּי כֵן, יֵשׁ לְכַוֵּן מְאֹד וּלְהִתְפַּלֵּל עַל כָּל הַפּוֹשְׁעִים שֶׁיָּשׁוּבוּ, עַל יְדֵי שֶׁיַּחְתֹּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲתִירָה מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וְיַעְזְרֵם בַּעֲבוּר כְּבוֹד שְׁמוֹ שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ לָשׁוּב.

וַהֲרֵי סִפּוּר מְאַלֵּף בִּינָה, שֶׁאֵין לְקַלֵּל, חָלִילָה, אֶת הָרְשָׁעִים, אֶלָּא רַק לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם שֶׁיַּחְזְרוּ בִתְשׁוּבָה.

ר' יוֹסֵף חַיִּים זוֹנֶנְפֶלְד זַצַ"ל, שֶׁהָיָה יָדוּעַ כְּלוֹחֵם גָּדוֹל מִלְחֶמֶת ה' נֶגֶד הָרְשָׁעִים וְהַמַּשְׂכִּילִים, רָגִיל הָיָה לוֹמַר: אִם רָאִיתָ אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁחָטָא וּפָשַׁע - אַל תִּשְׂנָא וּתְבַזֶּה אוֹתוֹ, אֶלָּא רַחֵם עָלָיו כְּשֵׁם שֶׁמְּרַחֲמִים עַל בַּעַל מוּם אוֹ עַל מֻכֶּה בְּגוּפוֹ. חֲזַ"ל אָמְרוּ: "יִתַּמּוּ חַטָּאִים" (תהלים קד, לג), וְלֹא חוֹטְאִים, מִכֵּיוָן שֶׁרֹב פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל תִּינוֹקוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ הֵם, וְאִלּוּלֵא הַגָּלוּת וְהַצָּרוֹת הָרַבּוֹת, בְּוַדַּאי הָיוּ שָׁבִים בִּתְשׁוּבָה.

הַנָּחָה זוֹ הִנְחֲתָה אוֹתוֹ כָּל יָמָיו. טוּב לֵב וְרַחֲמִים דִּבְּרוּ מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ כַּאֲשֶׁר הֵטִיף לָהֶם מוּסָר וְעוֹרְרָם עַל הַשְׁקָפוֹתֵיהֶם הַקְּלוֹקְלוֹת; אֶת שִׁיטָתָם וּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים שֶׁל מְחַלְּלֵי הַתּוֹרָה - שָׂנָא בְּכָל לִבּוֹ, אַךְ כָּל שִׂנְאָה בְּאֹפֶן אִישִׁי לֹא נִרְאֲתָה בּוֹ לְאַחִים טוֹעִים.

וְכָךְ הָיָה מְסַפֵּר נֶאֱמַן בֵּיתוֹ, ר' מֹשֶׁה בְּלוֹי: יָצָאתִי פַּעַם בְּלִוְיַת רַבֵּנוּ מִבֵּית הַחוֹלִים "שַׁעֲרֵי צֶדֶק" בְּט"ו בִּשְׁבָט. רָאִיתִי מֵרָחוֹק תַּהֲלוּכַת תַּלְמִידֵי בֵּית הַסֵּפֶר הוֹלֶכֶת וּמִתְקָרֶבֶת אֵלֵינוּ; בָּנִים וּבָנוֹת, נְעָרִים וּנְעָרוֹת, עִם דֶּגֶל הַצִּיּוֹנִים בְּרֹאשׁ כָּל קְבוּצָה, וְשִׁירִים עִבְרִיִּים בְּפִיהֶם.

הֵם צָעֲדוּ בְּשׁוּרוֹת שֶׁל אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה, כְּשֶׁהֵם מְמַלְּאִים אֶת רֹחַב הָרְחוֹב, וְהַקָּהָל נִדְחַק אֶל הַמִּדְרָכוֹת.

יָדַעְתִּי שֶׁמַּחֲזֶה שֶׁל כַּמָּה אֲלָפִים יְלָדוֹת וִילָדוֹת בָּתֵּי הַסֵּפֶר הַצּוֹעֲדִים בְּתַהֲלוּכָה כָּזֹאת, יְצַעֵר אֶת ר' יוֹסֵף חַיִּים, וְעַל כֵּן אָמַרְתִּי לוֹ: 'תַּהֲלוּכַת יַלְדֵי בָתֵּי הַסֵּפֶר בָּאָה, אוּלַי רוֹצֶה הָרַב לַחֲזֹר אֶל בִּנְיַן בֵּית הַחוֹלִים?'

'לא!' - הָיְתָה תְּשׁוּבָתוֹ - 'וְכִי לֹא יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה?...'

רַבֵּנוּ נִשְׁעַן עַל כְּתֵפַי, וְגַם אָנוּ כְּכָל הַקָּהָל נִדְחַקְנוּ לְצִדֵּי הָרְחוֹב.

הַתַּהֲלוּכָה עוֹבֶרֶת קְבוּצוֹת קְבוּצוֹת, כָּל בֵּית סֵפֶר לְעַצְמוֹ, וְקוֹל הַשִּׁירָה פּוֹלֵחַ אֶת הָאֲוִיר. אֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּרַבֵּנוּ, וְרוֹאֵהוּ מְמַלְמֵל בִּשְׂפָתָיו. אֲנִי מַטֶּה אֶת אָזְנִי וְשׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ אוֹמֵר וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר: 'יוֹסֵף ה' עֲלֵיכֶם, עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם, בְּרוּכִים אַתֶּם לַה'... יוֹסֵף ה' עֲלֵיכֶם, עֲלֵיכֶם...', תּוֹךְ שֶׁהוּא מַזִּיל דִּמְעָה וּמִתְפַּלֵּל שֶׁיִּזְכּוּ כָּל אֵלֶּה גַּם לַפָּסוּק הַקּוֹדֵם: 'יְבָרֵךְ יִרְאֵי ה' הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדוֹלִים...', עַד שֶׁכָּל הַתַּהֲלוּכָה עָבְרָה עַל פָּנָיו...

וּמוּבָא בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים סְגֻלָּה גְדוֹלָה וְנִפְלָאָה לְאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ קָרוֹב אוֹ אוֹהֵב שֶׁטֶּרֶם זָכָה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו בְּבִרְכַּת 'הֲשִׁיבֵנוּ', וּלְהַזְכִּירוֹ בִּשְׁמוֹ שֶׁיַּחֲזִירֵהוּ ה' בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה.

וְכָתַב הַשָּׁלָ"ה: וּכְשֵׁם שֶׁחַיָּב אָדָם לְהִתְפַּלֵּל עַל עַצְמוֹ, כָּךְ חַיָּב לְהִתְפַּלֵּל עַל פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, כִּדְאִיתָא בְּסוֹף פֶּרֶק קָמָא דְּסוֹטָא: "וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ" (ישעיה נג, יב) - מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, וְשָׁבוּ. וְכֵן בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית: אָמְרוּ עַל אַבָּא חִלְקִיָּה, כְּשֶׁהִתְפַּלְּלוּ הוּא וְאִשְׁתּוֹ עַל הַגְּשָׁמִים, נַעַנְתָה אִשְׁתּוֹ תְּחִלָּה לִשְׁתֵּי סִבּוֹת - אַחַת, לְפִי שֶׁהָיְתָה רְגִילָה לִתֵּן מַאֲכָל לְעָנִי, וְהַסִּבָּה הַשְּׁנִיָּה, לְפִי שֶׁהִתְפַּלְּלָה עַל רְשָׁעִים שֶׁהָיוּ בִּשְׁכוּנָתָהּ שֶׁיָּשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, וְשָׁבוּ. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. (של"ה עמוד התשובה)

וְאַף שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, וְאִם-כֵּן עִנְיַן הַתְּשׁוּבָה תָּלוּי בַּחוֹטֵא עַצְמוֹ וּמַה שַׁיָּךְ לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה. אוּלָם אֵין זוֹ שְׁאֵלָה כְּלָל, שֶׁכֵּן תְּפִלָּתֵנוּ עַל חוֹטֵא זֶה שֶׁאִבֵּד כְּבָר אֶת כֹּחַ וּזְכוּת בְּחִירָתוֹ בְּרֹב שֶׁהִדַּרְדֵּר לִשְׁאוֹל, וּתְפִלָּתֵנוּ שֶׁיָּשׁוּב לְמַצָּב שֶׁל בְּחִירָה וִיהֵא בִּיכָלְתּוֹ לִלְחֹם, שֶׁכֵּן בְּמַצָּבוֹ שֶׁל עַתָּה אֵינוֹ כָּשִׁיר אֲפִלּוּ לְמַצַּב לְחִימָה, שֶׁכֵּן הִנּוֹ קוֹרֵס תַּחַת יִצְרוֹ, וְאָכֵן כְּשֶׁיַּגִּיעַ זֶה לְמַצָּב שֶׁל בְּחִירָה אָכֵן אֵין הַצְלָחָתוֹ תְּלוּיָה אֶלָּא בּוֹ.

תוכן העניינים

ברומו של עולם - על התפילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה