אור ברסלב
ברוך שאמר פסחים › דף לא:

ברוך שאמר· רבי ברוך תאומים-פרנקל

פסחים · דף לא:

דף ל:

תוס' ד"ה ואם אמר הגעתיך עובר וכו' לאביי רישא מיירי כשפדאו ק' דהנה הר"ן מק' לאביי דמתני' מיירי בלא הרהינו ולכך נכרי שהלוה לישראל על חמצו מותר משום דלמפרע הוא גובה נימא הואיל ואי בעי פדי לי' כדאמרינן גבי חלה הואיל ואי בעי מתשיל עלה ותי' דלא אמרי' הואיל אלא היכא שאינו מחוסר רק דיבור אבל הכא מחוסר מעשה הוי וא"כ הכא קו' התוס' במקו"ע לאביי דאמר למפרע הוא גובה גבי נכרי שהרהין פת פורני אצל ישראל אמאי אינו עובר ואף דמיירי שפדאו עכ"פ נימא הואיל וא"ב לא יפדה הנכרי וא"כ כל ימות הפסח נימא הואיל גבי פת פורני א"כ אמאי אינו עובר דהכא לאו מחוסר מעשה הוא. ונ"ל דגם הרש"י אינו מובן בד"ה ר"מ אומר עובר אם נהנה אמאי לא מפרש כפשוטו עובר בב"י (ועיין במהרש"א) וי"ל דלכאורה הוי תרתי דסתרי אהדדי דאמאי אמרי' אם למפרע הוא גובה דישראל עובר בב"י אם הלוה לנכרי על חמצו הא אם עבר בב"י וה"ה דאסור בהנאה ולא בא כלל לידי גוביינא א"כ ל"ש למפרע הוא גובה (כמש"כ בס' קצוה"ח) אלא דז"א דאם אמרי' דיהא מותר בהנאה וממילא בא לידי גוביינא שייך למפרע הוא גובה ועבר עלי' בב"י וממילא יהא אסור בהנאה והוי ב' הפכין בנושא א' והוי ככל תרתי דסתרי אהדדי דפסקי' לחומרא (וכעין זה כ' התוס' לעיל ד' כ"ו ב' ד"ה עלה עלי' זכר) ואסור בהנאה וממילא לא בא לידי גוביינא ואינו עובר בב"י ולכך פרש"י דאם למפרע הוא גובה הכוונה דעובר דקאמר ר"מ היינו אם נהנה אבל בב"י אינו עובר וכנ"ל וא"כ קו' התוס' שפיר מיושב גבי פת פורני. אע"ג דלמפרע הוא גובה אינו עובר דקתני בברייתא הכוונה דאינו עובר בב"י אבל באמת אסור בהנאה הוא וק"ל. ונכון הוא:

סוגי' דהאוכל ת"ח בפסח הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות כ' וז"ל עוד אבאר לך במס' מכות כי אוכל חמץ בפסח לוקה והעיקר אצלינו אין אדם לוקה ומשלם לפיכך פטור מן התשלומין ומדמי העצים ושיעורו אפי' דמי העצים אינו משלם. ולא נאמר נחשב החמץ כאילו הוא עץ בעלמא לפי שהוא אסור בהנאה. לפיכך אינו משלם אפי' דמי העצים עכ"ל. ולכאורה י"ל למה צריך לומר מדמי העצים פטור לפי שהן אבה"נ יהי' פטור משום דאין לוקה ומשלם ועוד יש להבין למה צריך הגמ' לאוקמי המתני' שלא אליבא דהילכתא אליבא דרנבה"ק משום דכרת פוטר ואמאי לא אוקמי אליבא דידן משום דאין לוקין ומשלם. ונ"ל לתרץ דהנה במכות ד' כ"א ע"ב דפריך הגמ' גזל דרחמנא כו' ומשכחת לה בקיימו ולא כו' בביטלו ולא ביטלו כיון דחייב בתשלומין אין לוקין ומשלם (ועיין שם בתוס' ד"ה התם) כששרפו וכו' חייב ממון הילכך לא משכחת בי' ביטלו ויש ספרים דגרסי ואינו לוקה ומשלם כלומר הכא ע"כ אינו לוקה הואיל ומיפטר בתשלומין אבל ליכא לפרושי דב' לא עבדי לי' מלקות וממון משום כדי רשעתו והילכך משלם ואינו לוקה. דז"א חדא דבפ' א"נ ד' ל"ד אר"מ דהיכי שמצינו ממון ומלקות וכו' ממונא לא משלם עכ"ל ויש ספרים הם כדעת הרמב"ם דמפרש משום דאין לוקה ומשלם ולכאורה יש לדקדק לדעת הרמב"ם ממונא משלם ומילקא לא לקי כפי דעת הריטב"א שמה דבגזילה גלי קרא דממונא משלם ומילקא לא לקי והפ"י מסביר לסברת הריטב"א דבשלמא אם הוא משלם קנס ומלקות אמרי' דמילקא וכו' אבל הכא שהוא גוזל ממון חברו וודאי לא אמרי' דמילקא ולא משלם כיון שהנגזל יפסיד ממונו. ולכאורה י"ל כאן דטעמו משום הפסד ממון דנגזל והיכי שהוא מחויב לשלם יותר ממה שגזל כנגדו וודאי אמרי' דלקי וכו' והיכי דגלי גלי והיכי דלא גלי לא גלי ולפי"ז יתורץ שפיר הפירוש המשניות הנ"ל דהפיהמ"ש אוקים לפי האוקימתא דלפי מידה משלם וע"ז קאמר הטעם דלפי מידה משלם דמשלם יותר ממה שגזל כגון דשווי' מעיקרא ד' זוזי והשתא א' דמשלם ד' זוזי יותר ממה שגזל וכנגדו וודאי אמרי' דמילקי ולא משלם וע"ז קאמר דמ"מ מפסיד לחברו דמי עצים וכנגדו וודאי אמרי' דממונא משלם כנ"ל וע"ז קאמר דלא מפסיד מידי משום דאסור בהנאה ולפי אוקימתא מחייב כרנבה"ק אמרי' דכרת פוטר מתשלומין ואפי' היכא דמפסיד ממונא דאמרי' היכי דגלי גלי ולענין מלקות יש קרא היכי דאפסיד דלא לקי אלא משלם אבל גבי כרת לא גלי היכי דמפסיד דלא לקי אלא משלם. ודו"ק כי נכון הוא:

תוכן העניינים

ברוך שאמר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה