ברוך שאמר· רבי ברוך תאומים-פרנקל
פסחים · דף כז:
תוס' ד"ה הקדש אפי' באלף לא בטיל תימא מאי חומרא היא זו הלא הקדש דשיל"מ הוא ע"י חילול ומטעם זה אין דינו להיות בטיל אפי' באיסור קל אפי' מדרבנן כדאמרי' בריש ביצה ד' ד' ע"א עכ"ל ונ"ל לתרץ דהנה לכאורה קשה דהא דשיל"מ זה לא דמי לשאר דשיל"מ דהנה רש"י כ' בביצה הטעם דלא בטיל מטעם דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר וזה ל"ש רק בחמץ בפסח לדעת הסוברים דהוי דשיל"מ אמרי' דל"ב משום שיש לו היתר לאחה"פ אפי' בעיני' וכן שאר דשיל"מ כדומה אבל בהך הקדש דמקרי דשיל"מ מצד שמועיל בו פדיון קשה הא כיון דנתערב ברוב בטיל מדאורייתא והוי פרוטה זה דהקדש כחולין גמורים ול"ש על הקדש זה פדיון דהא הוי כפודה חולין ול"ש ע"ז עד שתאכלנו באיסור וכו' דהא בעודו בתערובות לא מועיל בו פדיון ועכ"פ צריך לאכלו ע"י ביטול ולא שייך נגד איסור דאורייתא תאכלנו בהיתר ונ"ל דהנה הקדמונים כתבו כל היכא שהחכמים רוצים לעשות תקנה וסייג או לגדר אינו יכול להיות אלא אם האיסור יהי' כשל תורה היו משווים אותם כעין דאוריי' וא"ש דרבנן עושים תקנה כאן בנתערב הקדש בחולין היו החכמים מתקנים שלא יהי' בטיל אפי' מדאורייתא וא"כ מועיל הפדיון כאן שהוא הקדש:
ובזה נראה להסביר סברת הר"י מקורקוס המובא בתוס' מס' מעילה על המתני' האומר פרוטה בתוך כיס זה הקדש מועל בכל א' וא' שמוציא ומק' התוס' שם וליבטל ברובא וכ"ת דשיל"מ הוא כו' הא דשיל"מ מדרבנן הוא וא"כ היכי שייך בי' מעילה והר"י מקורקוס מתרץ דכיון דמדרבנן הוי דשיל"מ ול"ב והוי הקדש שייכא בי' מעילה דאורייתא יעוי"ש היטב בדברי התוס' הנ"ל. וכל האחרונים נבוכו בו דדין זה לא מצינו דעל הקדש דרבנן יהי' מעילה דאורייתא ולהנ"ל ניחא דמועל מדאורייתא כיון שהוא כעין דאורייתא והמעיין יבין. ומעתה מתורץ קושי' תוס' הנ"ל מאי חומרא היא זו בהקדש הא אפי' באיסור קל ל"ב ז"א דהחומרא היא שהיו עושין כעין דאורייתא כנ"ל ודו"ק: