ברוך שאמר· רבי ברוך תאומים-פרנקל
גיטין · דף מא.
בסוגי' מי שחציו עבד כו' תוס' ד"ה לישא שפחה כו' וא"ת וימכור עצמו בע"ע כו' וי"ל דאמר בפ' א"נ דף ע"א גר ומשוחרר אין נמכרין בע"ע כו'. ומקשה בס' טורי אבן בפרק קמא דחגיגה דאיתא ביבמות ד' צ"ט בכהנת שנתערב וולדה בוולד שפחתה כו' הגדילו התערובות ושחררו זא"ז כו' גמ' דף ק' הגדילו כו' שחררו אי בעי אין אי לא בעי לא ואמאי לישא שפחה כו' אמר רבא אימא כופין אותן ומשחררין זא"ז. וק' קושית תוס' דימכרו א"ע בע"ע דכאן ל"ש תי' התוס' הנ"ל דמי שהוא בן הכהנת יכול למכור א"ע בע"ע. וצ"ל דבמס' ב"ב דף י"ג ד"ה כופין מק' שם התוס' כנ"ל דימכור א"ע בע"ע. ואור"י דאין זה תקנה דאסור למכור א"ע בע"ע כדאמרי' בפ"ב דקידושין ד' כ"ב אזן ששמעה כו' והנה צריכין להבין מ"ט נאדו התוס' בכמה מקומות מתי' הנ"ל. יעוין בחגיגה ד' מתרצים ג"כ התוס' כמו בב"ב. ונ"ל דתי' זה תלוי בפלוגתת אביי ורבא בב"ק ד' קי"ג איתא עבד עברי גופו קנוי ובב"מ ד' י' והאמר רב פועל יכול לחזור בו אפי' בחצי יום כו' טעמא אחרינא הוא דכתי' כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדים וז"ל התוס' שם ד"ה כי לי ב"י עבדים נ"ל דמ"מ מותר אדם להשכיר עצמו דדוקא עבד עברי שאינו יכול לחזור בו ואינו יוצא קודם זמנו אלא בשטר שחרור עובר משום עבדי הם עכ"ל ומובא דברי התוס' הנ"ל בס' באר שבע ומסיים שם להסביר דברי התוס' דע"ע גופו קנוי כדאי' בקידושין דף ט"ז אלא שחרור שטר למה לי לימא לי' באפי תרי זיל אמר רבא זאת אומרת ע"ע גופו קנוי ובחו"מ סי' של"ג סעי' ג' איתא דפועל יכול לחזור בו שנאמר כי לי בני ישראל עבדים ומובא שם בש"ך סעי"ק י"ד דהב"י מביא בשם הריטב"א דכל שנשתעבד בקנין לטפויי מילתא אתא שלא יוכל לחזור והש"ך חולק דמטעם כי לי בני ישראל עבדים בכל ענין יכול לחזור עיי"ש. ובש"ך סעי"ק י"ד דיש דיעות דפועל לא מיקרי עבד אלא שכיר והא דילפינן לה מעבד היינו לענין קולא כו' יעו"ש. והנה מדברי תוס' הנ"ל בב"מ דף י' י"ל שני חילוקים בין ע"ע לפועל. א' כיון דפועל יכול לחזור אפי' בחצי יום לית בי' איסור דלי בני ישראל עבדים. ב' כיון דאין גופו קנוי לכך לא שייך בי' כי לי בני ישראל רק לקולא מדמינן לי' לעבד שיהי' בידו לחזור אפי' בחצי יום לפי"ז לדעת אביי דסובר דע"ע אין גופו קנוי צ"ל דלכך מותר להשכיר את עצמו לפועל משום דיכול לחזור לפי"ז ק' קודם שחזרו ב"ה להורות כב"ש והתקינו שיהי' עובד את רבו יום אחד בוודאי לא הי' ביד העבד לחזור בחצי יום דא"כ אין כאן תיקון ולא שייך תיקנתם את רבו וא"כ עובר החצי עבד וחצי בן חורין בצד חירות שבו על עבדי הם. וצ"ל דל"ל בה כיון שאי אפשר בגוונא אחרינא ולא כפינן משום זה את האדון לשחרר חלק עבדותו. א"כ נשאר קושי' התוס' ימכור א"ע בע"ע כיון דבלא"ה לפי תיקון הראשון נדחה ג"כ אצל חלק החירות עבדי הם. ול"ש תי' הר"י בעל התוס' רק לרבא דסובר ע"ע גופו קנוי. דלדידי' י"ל דל"ש עבדי הם רק היכא שמקנה גופו. משא"כ בחצי עבד וחצי ב"ח מה דעובד את רבו יום א' אינו רק כפועל בשכירות דלעומת זה עובד את עצמו יום א'. ואף ביום שעובד את רבו אין חציו החירות קנוי לרבו בקנין הגוף וקושית התוס' כאן בגיטין אליבא דאביי דע"ע אין גופו קנוי ועכ"ז שייך האיסור עבדי הם. וע"כ צ"ל דלכך ל"ש בפועל איסור דעבדי הם כיון דיכול לחזור בחצי יום א"כ ל"ש תי' הר"י דאף במה שעבד את רבו יום אחד קודם התקנה או בשפחה חצי' בת חורין דאף לפי האמת אין כופין את רבה ועובדת יום אחד לרבה ל"ש לגבה איסור דעבדי הם וא"כ דלא חששו ב"ה לזה מדוע חזרו לדברי ב"ש מטעם דלישא שפחה אינו יכול כו' הא יכול למכור א"ע בע"ע. לכן צריכין התוס' לתרץ דחרורי אינו יכול למכור א"ע בע"ע. אבל לשיטת רבא י"ל כתי' הר"י דלכך אין תקנה שימכור א"ע מצד האיסור דעבדי הם לכך הוצרך רבא לשיטתי' לתרץ ביבמות אימא כופין אותן ומשחררין זא"ז ומתורץ קושית מחבר טורי אבן הנ"ל וק"ל. ונכון הוא: בסוגי' הנ"ל. ופסחים דף פ"ח. חגיגה דף ב'. ב"ב דף י"ג. בחידושי הרשב"א מס' שבת דף ד' איתא בזה"ל בד"ה הא דאמרינן וכי אמרי' לאדם עמוד וחטא וכו' וא"ת אכתי אשכחן שאומרין לו לאדם חטא כו' מדתנן פ' השולח מי שחציו עבד כו' ואע"ג דאמר רב יהודה המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו כו'. ולי נראה דשאני התם משום דחצי ב"ח לית בי' משום לעולם בהם תעבודו משום צד חירות שבו וההיא אמתא דהוי עבדו בה אינשי איסורא משום שרבים היו נכשלים בה התירו לו לשחררה וכפאוהו עכ"ל ושמעתי מקשין בשם חכם אחד מק' פ"ב. דלדברי הרשב"א מאי מקשה הגמ' בגיטין ד' ל"ח ואביי משום איסורא לא האמר רב חנינא כו' מעשה באשה אחת חצי' שפחה כו' וכפו את רבה כו' דשאני התם דהיתה חצי' ב"ח ול"ש עשה הנ"ל משא"כ במעשה דאביי דהאי אמתא היתה שפחה גמורה. ולכאורה נ"ל לתרץ בפשיטות עפ"י דאי' בסיפרי פ' בהר פ"ז ד"ו לעולם בהם תעבודו אין לך בהם אלא עבודה בלבד ומפרש בק"א כלומר ולא שיתוף אחר שלא יהי' אצלך אלא לעבוד בלבד כו' שא"כ לא יתיישב לומר ובאחיכם וגומר דמשמע שהוא היפוך האמור. היוצא לנו דמשמעות הפסוקים בהם תעבודו ובאחיכם כו' הוא כמו דבר והפוכו. וכן הדין שבעבד כנעני עובדים עבודת עבד ועבודת פרך משא"כ בעבד ישראל ונ"ל שאף למשנה ראשונה שח"ע עובד את רבו יום א' עכ"פ אין לרבו לעבוד בו באותו יום עבודת הפרך משום צד חירות שבו שאסור משום ובאחיכם. ונ"ל דזה מדויק ברש"י על מתני' תקנתם את רבו מפרש רש"י שאינו חסר כלום דידוע דעבודת פרך הוא עבודה שאין הבע"ב צריך לו כדאי' בספרי ובפוסקים שלא יאמר לו החם לי כוס זה וא"צ לו וכדומה. א"כ אף שאינו הח"ע עובד לרבו עבודת הפרך. עכ"פ אין הבע"ב חסר כלום. וז"כ הרשב"א הנ"ל דל"ש בהם תעבודו משום צד חירות שבו היינו כיון דבהם תעבודו קאי על עבודת עבד ועבודת פרך. וזה אסור לעשות עם העבד שחציו ב"ח לכך אמרי' דל"ש כלל העשה הנ"ל:
וביותר יש להסביר זאת עפ"י המבואר בחינוך להרא"ה מצוה של"ב שגם כוונת הפסוקים ובאחיכם כו' הוא כמו טעם למצוה שלפני' שלכך בהם תעבודו כדי שלא תצטרכו להשתעבד באחיכם ומשמע שם בהרא"ה שכך הי' בקבלה לחכז"ל אשר לזאת הותר לשחרר לדבר מצוה יעוי"ש וכיון שלפי"ד הנ"ל בחציו ב"ח אין לעבוד בו רק עבודה שמותר לעבוד עם ב"ח מה לי הוא מה לי ב"ח גמור. והנה במס' ב"מ דף ע"ג ע"ב איתא. ראית שאינו נוהג כשורה מנין שאתה רשאי להשתעבד בו ת"ל בהם תעבודו ובאחיכם כו' והובא ברמב"ם הלכות עבדים פ"א ד"ח בזה"ל ואם אינו נוהג כשורה מותר להשתמש בו בעבד עכ"ל, ומשמע דסובר דלימוד גמור הוא מדאורייתא ודלא כסברת התוס' במס' סוטה דף ג' ע"ב ד"ה כתי' כו' לפי"ז בההיא אמתא דנהגו בה מנהג הפקר אשר היא חזרה אחריהן לשדלן לזנות כמבואר בתוס' אין לך אינו נוהג כשורה יותר מזה ואין מעצור לעבוד עבודת עבד בצד החירות. לזאת נצבה גם קמה אלימת העשה דבהם תעבודו נגד צד שפחה כיון דבטל המניעה מצד החירות ואעפי"כ כפה ר"נ לשחררה משום מנהג ההפקר שנהגו בה לכך מקשה הגמ' שפיר לאביי. ונ"ל דגם סיומא דדברי הרשב"א הנ"ל וההיא אמתא קאי אמעשה דר"נ דע"ז שייך דברי הרשב"א וכפוהו. דבמעשה דאביי לא נזכר שכפוהו. וסמך לדברי החינוך הנ"ל מסיפרי פ' בהר פ"ו ד"ג שמא תאמרו הואיל ואסרת לנו כל אלו במה נשמש ת"ל ועבדך ואמתך וגו' יעוי"ש בק"א:
עוד נ"ל לתרץ דלכאורה יהי' סותר דברי הרשב"א הנ"ל לדבריו בתשובותיו סי' קכ"ז בזה"ל ולא עוד אלא אפי' ליכא קרא לא הוי קשי' לן מידי דהא אשכחן בכמה דוכתי דדחו חכמים בידים אפי' לאו הבא מכלל עשה כו' וההיא אמתא דהוו עבדו בה אינשי איסורא וכפו את רבה ושחררה והא הכא דאיתא תרתי. חדא דאי' לאו הבא מכלל עשה דלעולם בהם תעבודו וכו' יעוי"ש. אם נאמר דכוונת הרשב"א למעשה דר"נ מדכ' וכפו את רבה יקשה הא לדבריו בחידושיו הנ"ל ל"ש עשה בחצי' ב"ח ואף אם נאמר דקאי אמעשה דנשאל לאביי יל"ד אמאי כ' דהוי לאו הבא מכלל עשה דהא לכאורה נראה מכל ספרי מוני מצות דהיא מ"ע גמור ויעוין בקרית ספר הלכות עבדים. הן אמת דמדברי החינוך הנ"ל משמע דעיקר המצוה היא שלא לשחרר דמפרש במצוה הנ"ל בזה"ל שנעבוד בע"כ לעולם כלומר שלא נשחרר אותו לעולם כו' אמנם בחידושי מהר"י מטרוני למס' קידושין דף כ"ב אי' מדכתי' לעולם בהם תעבודו ולא כתי' יעבודו כדכתי' בע"ע שש שנים יעבוד ובנרצע ועבדו לעולם אלא ש"מ דמצוה עלינו לשעבדם וכו' יעוי"ש. ויעוין במנין המצות להרמב"ם מצוה רל"ח וברלב"ג על התורה פ' בהר איתא דמצוה היא לעבוד בהם ובחידושי הפ"י במס' גיטין דף ל"ח ד"ה מיתיבי מעשה בר"א שנכנס לביהכ"נ כו' מקשה אע"ג דבסמוך קאמר ר"א גופי' לעולם בהם תעבודו חובה אפ"ה לא הוי קשי' לי' דר"א אדר"א דא"ל הא דקאמר ר"א חובה לא איירי כלל לענין שחרור ולעולם דלהכניסן תחת כנפי השכינה טפי עדיף. אלא הא דקאמר חובה היינו כשעודנו בעבדות כו' ויעוי"ש בדבריו בד"ה אמר רבה אמר רב. מעתה נ"ל לשיטת ר"א בהם תעבודו חוב וכשנחזיק גם דברי שמואל דהמשחרר עובר בעשה י"ל דיש כאן לאו הבא מכלל עשה כדברי רשב"א בתשו' הנ"ל. ודוק כי נכון הוא מאד: